בין התיירים הישראלים הרבים הפוקדים את הארצות שמעבר לים, יש, למרבה הצער, לא מעטים הנופלים קורבן לכייס או לשודד. בצד חוויות המסע המענגות נותרת אז טראומת השוד כפצע ללא מרפא גם לאחר החזרה לארץ, וזמן רב יחלוף עד שהפוסט-טראומה הזו תימוג, אם בכלל.
בתום חופשת הקיץ ובפרוס עונת הנסיעות של החגים, רצוי ללמוד את הלקח הדרוש וגם להקדים, במידת האפשר, רפואה למכה חדשה, אם תבוא.
את הספתח יש לעשות עוד בארץ: לתפור כיס פנימי בזוג המכנסיים שישמשו את התייר במסעו בחו"ל. בכיס החבוי ניתן להטמין, הרחק מעין רואה, את הכסף והמיסמכים הנחוצים.
בעת ההגעה למלון מומלץ להותיר בכספת את הדרכון, כמו גם את יתר המיסמכים שאינם נחוצים מחוצה לו. אותם דברים אמורים באשר לסכומי-כסף נכבדים. מעל לכל מומלץ שלא לבלוט ברחוב כתייר - לא בהופעה החיצונית ולא בהתנהגות המילולית. בקיצור: לשמור על פרופיל נמוך ולהשתדל אפילו - אוי, כמה זה קשה ואכזרי - מנשיאת מצלמה. בקיצור: לא לעורר חשד מיותר שמדובר בתייר.
הרות אסון
בהקשר לכך, הרי שבין המדינות המתויירות על-ידי הישראלים בולטות שתיים כ"הרות-אסון": ספרד ורוסיה. הערים המועדות לפורענות בשתי המדינות האלה הן מדריד וברצלונה בספרד; מוסקבה וסנט פטרבורג ברוסיה. כך או אחרת: בשתי המדינות רוחשת פעילות עניפה של צוענים, והתיירים, התמימים בדרך כלל, מהווים עבורם טרף קל. בצד התיחכום והעורמה שבהם ניחן הכייס-שודד הצועני במדינות אלה - הוא גם עלול להיות אלים.
במקרה דנן מומלץ שלא להתנגד לו. אחרי ככלות הכל, הכייס-שודד הזה עלול לשאת עמו נשק קר כמו סכין, או נשק חם כמו אקדח, והתוצאות עלולות להיות הרות-אסון. בכל מקרה, אם השודד תובע את האתנן שלו, תוך איום - כדאי להיענות למבוקשו, ללא התנגדות, ובה בעת להוכיח לו כי "תפסת מרובה - לא תפסת". וכך, בלית ברירה, הוא ייאלץ להשלים ולהסתפק עם המעט שנפל בחלקו.
אלימות עלולה להיות גם מנת-חלקו של התייר בניו-יורק. שודד פורטוריקני עלול לעצור תייר המהלך ברחוב ולתבוע ממנו כי ישיל מעליו את נעלי הספורט היוקרתיות שהוא נועל. במקרה כזה יש לקיים את מצוות "של נעליך מעל רגליך", כי... אם לא - זה עלול לעלות יותר ביוקר!
בניו-יורק יש גם כייסים מתוחכמים, העושים את מלאכתם בהשקט ובבטחה, מבלי שהתייר יחוש במעשה. אני, עצמי, חשתי זאת שם על בשרי. כושי אחד חלף לידי בעת שישבתי באחת המסעדות ושמט את כוס הקפה שהחזיק בידיו. לשאלתו האדיבה, המלווה בהתנצלות, שמא הקפה נשפך עלי - נאלצתי להתכופף ולהתבונן בבגדי. תוך כך ניצל כושי נוסף, שישב מאחורי את ההזדמנות, ושלף, כהרף-עין, את התיק שהיה ליד מקום-מושבי, מבלי שחשתי כלל שהוא בכלל יושב שם. התוצאות היו מרות: כל מיסמכי וכספי, שהיו בתוך התיק, נעלמו כלא היו, מבלי שהבחנתי בכלל במעשה. המסקנה: אל תשא עימך תיק. הסתר את חפציך בכיס הפנימי של המכנסיים, או השאר אותם בכספת המלון.
שעת הצוענים
בבוקרשט שברומניה ובוורנה שבבולגריה צריך לגלות עירנות מיוחדת בעת הסיור בשווקים ובירידים. הצפיפות בהם רבה והצוענים, הממלאים בהם כל חלקה טובה, נצמדים אל התייר כעלוקות, חותכים במספריים או סכין את תיק הנשיאה שלו, והוא נותר, בלא שיחוש, עם הרצועות בלבד. את המשקל הקל שנותר לו הוא יגלה, בדרך כלל, כשכבר יהיה אוחר מדי. בכל מקרה, הצועני הוא קל-רגליים כצבי וחזקה עליו שיצליח להימלט מן המקום, בחסות הצפיפות הרבה, גם כשהתייר עשוי לגלות את העניין ולזעוק לעזרה.
בלונדון, לעומת זאת, יש מכת-כייסות שונה: הכייס האורב מסתתר מתחת לשולחן בבית הקפה או המסעדה, בעת שהתייר יושב שם, וכזה לוגם מהקפה ואוכל מהעוגה - מושיט השודד את ידו לעבר התיק המונח בתחתית השולחן ומסתלק, באין מפריע, עם השלל.
בבודפשט ובפראג נוהגים הכייסים לעלות לאוטובוס, לחשמלית, או לרכבת התחתית, ולהיצמד, בחבורה, אל התיירים הניצבים בעמידה בכלי הרכב. אחד מהם, המצוי בעמדה הנוחה ביותר לכיוס, שולף במהירות את הארנק מן הכיס האחורי של התייר, ובתחנה הקרובה הוא יורד, יחד עם יתר מרעיו, כאשר התייר עצמו ממשיך לנסוע ומגלה, לחרדתו, מאוחר מדי, רק בעת שירד מכלי הרכב, את מה שעוללו לו.
במינכן, לעומת זאת, יש כייסים לא מעטים, המממנים, בדרך זו, את צריכת הסמים שלהם. הם לא יהססו לתקוף תייר, בעת שיחלוף ברחוב צדדי, בדרך כלל בשעות הערב, ואוי לראשו אם יעז להתנגד. ובבואנוס-איירס עלול שודד הדרכים לארוב לך ליד הכספומט ולתבוע ממך את הכסף. המסקנה: השתמש בכרטיס האשראי רק בתוך סניף הבנק ולא מחוצה לו. שם מצוי, בכל העת, שוטר חמוש שעינו פקוחה.
אז אם, בכל זאת, נפלת קורבן למעלליו של השודד-הכייס - אל תהיה צודק. היה חכם! המנע מוויכוח, ושא רגליך לתחנת המשטרה הקרובה, אולי משם תבוא הישועה. אם לא - הצלת לפחות את חייך, והיה זה שכרך.
