נהוג לומר כי כל דור הולך ומשתבח. בצבא תמיד שומעים מפקדים שמתגאים כי דור המפקדים של היום טוב יותר מזה של אתמול. באוניברסיטאות מרצים נוהגים לשבח את המרצים העתידיים. אפילו בספורט האלוף של היום מוגדר כטוב יותר מזה של אתמול.
לרוב מביעים פליאה על רמת הידע של הדור הצעיר וכיצד הוא הולך ומשתפר. אוהבים לראות כיצד, בכל תחום, הדור הצעיר התקדם ביחס לזה שבא לפניו. אני דווקא תמיד חשבתי אחרת בעניין זה. לדעתי הדור הטוב ביותר כבר לא יחזור. אותם אנשים אשר הקימו את מדינת ישראל, דור הנפילים שעמד בגבורה והצליח להזיז כל מכשול עד להקמת המדינה. ללא חשבון אישי של כדאיות, קושי והקרבה אישית.
דווקא על-רקע מלחמת לבנון השנייה, זו שאלה שמתבקשת. האם הדור הצעיר בישראל פחות טוב או פחות מרגיש מחוייב למדינת ישראל מדורות העבר?
נכון, הדור של ימינו טוב בהרבה מקודמיו בידע טכנולוגי. נכון, הצעירים כיום ספקניים יותר ואף שואלים יותר שאלות. נכון הוא שמאות אלפי צעירים פוקדים את מוסדות ההשכלה הגבוהה, במרדף אחר תארים, יותר מאי פעם. במגזר העסקי כמות אדירה של מנהלים צעירים מובילים חברות בהצלחה. כך גם בצה"ל גילאי המפקדים הבכירים הלך וירד עם השנים.
אם הכל טוב, מדוע יש הרגשה שהכל מתפורר? טבעי הדבר שאם יש דור עתיד מצוין אפשר להיות רגועים, תמיד תהיה עתודה למלא את מקומם של הותיקים. לדאבוני ההרגשה לא בטוחה כל כך, אלא אחרת לחלוטין.
העתיד של המדינה נמצא במערכת החינוך. שם, בין כותלי בתי הספר הפרוסים לרוחבה של המדינה שותלים את זרעי העתיד. במבט מעמיק לעתיד אנו רואים תמונה עגומה ובה קריסה טוטאלית של המערכת הערכית בבתי הספר.
אובדן הדרך מתחיל במקום בו המשמעת נגמרת. בבתי הספר המודרניים הגענו למצב אנומאלי ובו מעמד התלמיד חשוב ממעמד המורה והמנהל. מאז שמערכת החינוך בשנות ה-90' החליטה כי לא מספיק ללמד דמוקרטיה, אלא צריך גם ליישמה. לתלמידים יש זכויות וכל טענה שנשמעת מצדם נבדקת אפילו במחיר פגיעה במערכת.
תופעה זו הכניסה את ההורים ללב הכיתות ופגע פגיעה קשה בסמכותיות המורים. פגיעה בסמכות החינוכית הינה נזק בלתי הפיך ודבר המוביל ישירות להידרדרות משמעתית. התפוררות משמעתית גורמת לתופעות לוואי קשות.
על כן, אל לנו להתפלא שרמת האלימות בבתי הספר עולה. ילדים רבים מפחדים ללכת ללימודים בגלל התגברות תופעות הבריונות. בכדי למזער נזקים עלינו להחזיר את הכוח למורים ולנהוג ביד רמה נגד אלימות פיסית ומילולית המבוצעת על-ידי תלמידים. המערכת חייבת להלחם בחומרה נגד כל סוג של בריונות לשמה.
תופעה דומה התרחשה גם בצה"ל ע"י הרמטכ"ל אהוד ברק. צה"ל הכניס דמוקרטיה למערכת שאמורה להיות נקייה משיקולים זרים. החדרת ההורים למעורבות ישירה פגע בסמכותיות מפקדים. כאשר ברק אמר ש"צריך צבא קטן וחכם" הוא למעשה העניק תירוץ נוסף לא להתגייס, שהרי כעת צה"ל לא זקוק לכל החיילים ואפשר לוותר על המיותרים.
בנוסף אנו עדים לתופעה של פגיעה וזלזול בערכים בסיסיים חשובים. מדובר על ערכים כגון שירות למען המדינה, עזרה לחבר, סיוע לחלש וטיפוח המצוינות. נראה כי תלמידים כיום יותר מבעבר אינם מזדהים עם ערכים כמו תרומה לחברה או למדינה. היחיד הפך למרכז ולא החברה או המדינה, וכולם "עושים לביתם בלבד". מצב זה מוביל לירידה במוטיבציה לשרת בצה"ל ומשם להשתמטות. הרי מי שלא מרגיש זהות או מאמין בערכים חשובים אלו, מדוע ירצה לשרת בצבא, כאשר גם כך המערכת מאפשרת ואינה מונעת השתמטות?
לפני ימים מספר ראינו הידרדרות חסרת תקדים, עת נחשפו נאצים ישראלים צעירים. תופעה זו היא דבר בלתי נסלח ובלתי מתקבל והיא מקרה קיצון של ההידרדרות הכללית.
כיום אנחנו עומדים מול דור אשר ערכיו המשתנים אינם מתאימים למצב בו נמצאת המדינה. ישראל זקוקה כיום יותר מתמיד לצעירים רבים בעלי מוטיבציה. צעירים שרוצים להיות מעורבים בחיי החברה ומוכנים לתרום. צעירים שרוצים לשרת בצה"ל ורואים בזה ערך עליון. צעירים אשר רואים עצמם כעתיד המדינה ועמוד השידרה המרכזי בחברה.
ככלל, החומר האנושי כיום אולי טוב יותר. אבל ללא מנהיגות חזקה לא נוכל לעצור את ההידרדרות ולממש את הפוטנציאל.
