1. ניר ברקת, חבר מועצת עיריית ירושלים ומפלגת קדימה, מריץ קמפיין נגד חלוקת העיר, תחת הכותרת: "אם אשכחך ירושלים". לקמפיין זה, הצטרפו ועתידים להצטרף חוגים שונים ממחנה "הימין" (עצומה בעניין זה, מורצת באינטרנט גם בקרב חוגי "הימין").
לכאורה, לפנינו מאבק נכון ורצוי, ואין מניעה כי תומכי המחנה הלאומי, יחברו בעניין זה עם ברקת וחבריו בקדימה; שכן על פני הדברים - זהו נושא משותף לרוב עם ישראל, ולכן מדוע לא ללכת יחד?!
2. אילו הייתי משוכנע מכל ספק, כי אין כל "לכאורה" וכי אני רואה צל הרים - כהרים, לא הייתי כותב מאמר זה, אלא קופץ משמחה לרגל החיבור בין חלקים גדולים בעם; אולם חוששני כי קיים "לכאורה" גדול, ולכן ראוי לבדוק היטב, האם השתתפות אנשי המחנה הלאומי בקמפיין הנ"ל, לא משרתת (ולו גם בעקיפין) את תוכניתו וכוונותיו האמיתיות של אהוד אולמרט, לקראת ועידת "אנאפוליס".
ובמה הדברים אמורים:
א. יתכן וכוונתו של ברקת - טהורה והוא מתנגד לחלק את ירושלים ויהי מה! לכן יוזם ויוצא למאבק נגד ראש מפלגתו (אהוד אולמרט).
אולם, מאוד יתכן כי לרה"מ יש אינטרס עקיף וסמוי, בקיום מחאה נגדו בעניין חלוקת ירושלים, שכן בכך הוא "מזמין" התנגדות רחבה בעם לרעיון זה, ויציגה כנימוק בפני ארה"ב, מדינות הקורטט והאו"ם, לדחיית רעיון ה"חלוקה" על הסף.
ב. איננו יודעים מה מסתתר בראשו של רה"מ, אך אם האחרון אינו חפץ בחלוקת ירושלים, אזי ברור כי ישמח "לקבל" התנגדות עממית לדרישת "המערב" והערבים!
אולם, אם רה"מ נכנע לדרישת ראשי מדינות המערב, והחליט להסכים לחלוקת העיר, וכך זה נראה; אזי - גם אז הוא ישמח למצוא התנגדות עממית לכך, שכן הדבר יקל עליו לעשות ויתורים לא גדולים בירושלים, ומאידך ויתורי ענק ביתר השטחים המוחזקים ע"י יהודים ביו"ש! במילים אחרות: לרה"מ יש אינטרס לתת כמה שפחות בירושלים וכמה שיותר ביו"ש!
ג. לאור העבר הלא רחוק (הצגת תוכנית "ההתכנסות" לפני מלחמת לבנון השנייה), אהוד אולמרט התכוון לבצע נסיגת ענק מיו"ש, כהמשך "מוצלח" להינתקות מעזה! (אז החמאס טרם עלה לשלטון בעזה, וטרם חזינו ברצף קסאמים על שדרות וסביבתה). תוצאות מלחמת לבנון השנייה, קטעו מהלך זה, אך כיום הוא שוב על הפרק, מאותן סיבות וגם אחרות (קרי: עשיית מהלך מדיני גדול, תחזק את רה"מ, וזה יאפיל על הזיכרון ממלחמת לבנון השנייה ויעלה את סיכוייו להבחר שנית כראש מפלגת קדימה).
ד. התמקדות חלק גדול מהעם (לרבות הימין) במאבק נגד חלוקת ירושלים, תזניח את המאבק האמיתי, שהינו - התנגדות לכינון מדינה ערבית בין הים לירדן, או התנגדות של אלו המסכימים לכינון מדינה כזו, אך לא טרם ביצוע השלבים המוקדמים במפת הדרכים!
משמע, לאהוד אולמרט וחבריו למסע לאנאפוליס, יש עניין רב כי העם ישקע בנושא ירושלים, וידיר רגליו מכל מאבק נגד כינון מדינה פלשתינית! אם נתרגם זאת למשחק שח, רה"מ מקריב מלכה כדי לנצח במשחק.
ה. איך הציבור ידע מה כוונת המשורר? (אולמרט וגם ניר ברקת); ברקת יתבקש להודיע מראש, מה עמדתו לעניין כינון מדינה ערבית נוספת?; ואם כן, באילו תנאים?; ומה גודל השטח שלדעתו יש להחזיר לשליטת הערבים?!
גם אם יוברר כי ברקת תומך בהקמת מדינה פלשתינית, אזי - אין מניעה מלחבור אליו למאבק נגד חלוקת ירושלים; אולם בתנאי כי אלו שיצטרפו אליו, ידעו זאת ובכך לא "יסנדלו" עצמם מפני עשיית המאבק - נגד כינון מדינה פלשתינית - לאלתר!
3. ללא קשר לרצון "הימין", האם השמאל הציוני מוכן לכונן מדינה פלשתינית, קודם לקיום התנאים המוקדמים במפת הדרכים של נשיא ארה"ב?; גם אם יש אזרחים יהודים המסכימים לוותר, וביניהם רה"מ, חלק משריו וחלק מתומכיו בכנסת; מדוע ויתור זה מחייב את יתר אזרחי המדינה?
דהיינו, בהעדר חוקה (שהיתה אמורה להעשות בשנת 1948, ורק ע"י גוף מיוחד שנקרא "האסיפה המכוננת"), אזי שיטת השלטון - אינה חוקית, שכן אין חולק כי רק בחוקה מותר לקבוע שיטת שלטון ומשפט; אזי מדוע אנו - האזרחים אמורים לאמר אמן, למרות שלא נשאלנו לרצוננו? (לא בחירות חדשות, לא משאל עם, ולא החזרת המנדט לעם, כפי שקבע השופט מישאל חשין בפסה"ד בנק המזרחי נ' מגדל!).
4. למעשה, האמת מאד פשוטה: כל מי שמתנגד להקמת מדינה פלשתינית, לא יאלץ לקחת חלק במאבק נגד חלוקת ירושלים, שכן זו לא תחולק באם לא תוקם מדינה פלשתינית. וגם מי שבעד כינון מדינה כזו, אך רק לאחר קיום התנאים המוקדמים, אינו אמור להתמקד במאבק נגד חלוקת ירושלים, אלא נגד כינון מדינה פלשתינית - קודם לתנאים הללו.
5. ברור כי אשאל, מדוע לא לתמוך במאבק של ניר ברקת, ללא סימני שאלה? הלא גם הוא נגד חלוקת ירושלים? ואני אומר, כי עם כוונות טובות ניתן להגיע גם לגהינום!
דהיינו, במקום להלחם נגד לב התמנון, נמצא עצמנו סובבים סביב אחת מזרועותיו; וידוע כי קיצוץ זרוע של תמנון, אינה גורמת לו נזק כל שהוא, אך לנו היא תזיק רבות! כל המרץ, האנרגיה, הזמן - יופנו למאבק על ירושלים, ולמאבק הגדול והעיקרי לא יוותר - כח, רצון ואנשים.