נושא דוחות החניה בכלל ודוחות החניה הישנים בפרט הינו נושא מורכב מבחינה משפטית, ובהתאם לכך ניתנו פסקי דין רבים הקובעים מסמרות בעניין.
דא עקא, שפסקי הדין ברובם ניתנים בערכאות נמוכות (בית המשפט לתביעות קטנות ובית המשפט לעניינים מקומיים), מיעוטם בערכאות גבוהות יותר (בתי משפט מחוזיים) ומיעוט שבמיעוט בבית המשפט העליון.
בעיה נוספת היא שברוב פסקי הדין בערכאות הנמוכות אין ניתוח משפטי עקרוני, ולכן לא ניתן ללמוד מהם הלכה משפטית בנושא. בעיה גדולה עוד יותר היא הסתירות שבין הפסיקות השונות. אחת השאלות המרכזיות שנשאלת בכל עבירת קנס היא שאלת ההוכחה של הרשות המקומית על משלוח ההודעה לנאשם על ביצוע העבירה בדואר רשום, כקבוע בתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד - 1974. תקנה 44א. קובעת כך:
44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.
החשיבות שבהוכחת הרשות המקומית כי היא אכן שלחה את ההודעה על ביצוע העבירה בדואר רשום היא עצומה, שכן שלילת עובדה זו "תפיל" את כל התיק אם חלפה שנה מיום ביצוע העבירה עקב התיישנות העבירה, לאור העובדה שלא הובאה לידיעת הנאשם עובדת ביצוע העבירה בתוך שנה.
פס"ד גל אריאלה
ביום 29 לאוקטובר 2006 ניתן פס"ד בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופט דר' עודד מודריק בעפא (ת"א) 8329/05 גל אריאלה נ' עיריית תל אביב.
באותו פס"ד קבע השופט מודריק מסמרות בעניין המשקל הראייתי של מסמכי הרשות המקומית על-פיהם מוכיחה הרשות את העובדה כי היא אכן שלחה את ההודעה על ביצוע העבירה בדואר רשום.
שתי קביעות משפטיות חשובות קבע שם השופט מודריק. דבר אחד שקבע שם השופט מודריק היא את הקביעה המשפטית כי מסמכי העיריה הם רשומה מוסדית עפ"י ס' 35 לפקודת הראיות. דבר שני שקבע היא כי רשומה מוסדית של העיריה בו מצויין כי דואר לא נדרש הינו ראיה שדבר הדואר אכן נשלח בדואר רשום.
בפס"ד גל אריאלה העיריה המציאה לבית המשפט מספר פלטי מחשב, שביניהם היו גם דוח מוביל והיסטוריית מצבים. כמו-כן, המציאה העיריה תצהיר של מנהלת מחלקת האכיפה בו הוצהר כי כל ההודעות לתשלום קנסות נשלחות בדואר רשום וכי ציון בפלט המצבים שדוח מסוים הוחזר מן הדואר כ"לא נדרש" מתייחס לדואר רשום שהנמען לא נטל מבית הדואר.
מכל הראיות האלה במצטבר הסיק השופט מודריק כי ההודעה אכן נשלחה בדואר רשום וכי העיריה עמדה בחובת ההוכחה עפ"י תקנה 44 א. הנ"ל. ערעור על פס"ד זה אמור לידון בבית המשפט העליון ביום 27.12.07.
פס"ד גנאל אברהם
כשנה לאחר מכן, ביום 11 לנובמבר 2007, ניתן פס"ד בעניין דומה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופט דוד רוזן בעפא (ת"א) 80059/07 גנאל אברהם נ' עיריית תל אביב, ההופך את הקביעות המשפטיות הנ"ל.
ראשית, בניתוח מקורי ונכון של השופט רוזן שולל השופט רוזן את הקביעה המשפטית לפיה מסמכי העיריה הם רשומה מוסדית.
סעיף 36 לפקודת הראיות דן בקבילותה של "רשומה מוסדית" וקובע:
(א) רשומה מוסדית תהיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה-
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) הייתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
(ב) הייתה הרשומה פלט, יראו לעניין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על-ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית והמוגשת בהליך פלילי על-ידי רשות כאמור. אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לפסול או להגביל הגשת רשומה כאמור, אם ניתן להגישה בהתאם להוראות 39ב.
(ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת ראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה".
הנה כי כן, כותב השופט רוזן בפסק-דינו: "סעיף 36(ג) קובע במפורש כי הוראות סעיף 36(א) לא יחולו על רשומה אשר נערכה על-ידי רשות מרשויות החקירה או התביעה הפלילית, והמוגשת בהליך פלילי על-ידי רשות כאמור... ואשר כך, אינה בבחינת "רשומה מוסדית" הקבילה על-פי סעיף 36(א) לפקודת הראיות."
שנית, שולל השפט רוזן את התפיסה הרווחת לעניין הדרך בה על רשות מקומית להוכיח כי אכן שלחה הודעה בדואר רשום. קובע השופט רוזן כי עובדתית "לעיריה נמסרת אינדיקציה או אישור על דבר דואר שנמסר רק לגבי נמענים, שמסיבה כלשהי הוחזרו לשולחת, דהיינו לעיריה. לגבי כל דברי הדואר, שנתקבלו, לכאורה, על-ידי הנמענים - אם נשלחו, כל עיקר, לאותם נמענים - העיריה מניחה לפניה "הנחת עבודה", שדברי דואר אלה נמסרו לנמענים, והאחרונים חתמו על קבלתם."
כלומר, לעיריה באופן שיטתי אין ראיה שההודעה לנאשם אכן נשלחה בדואר רשום. דבר זה הוא מהפכני, שכן אין לו תרופה מבחינת העיריה, אשר לא יכולה לקבל מרשות הדואר את כל אותן הוכחות כי דברי הדואר אכן נשלחו בדואר רשום.
השופט רוזן זיכה את גנאל, ועפ"י אותו עיקרון יש לזכות רבים וטובים אשר טוענים לתומם כי לא קיבלו את ההודעה על ביצוע העבירה.
החשיבות הפרקטית שבפס"ד אברהם גנאל
לאחרונה נשמעה טענה מצידם של רשויות מקומיות ובאי-כוחן (חברות הגביה הפועלות מכוחן) כי אין להן כל חובה להמציא לנאשם או לחייב את החומר המוכיח את אשמתו או את קיומו של חובו.
זאת לאור פרשנותם, השגויה בעיני, של פס"ד גל אריאלה. לטענתם, לאור היות מסמכי הרשות המקומית רשומה מוסדית, הרי שדי בכך שיציגו לנאשם מסמך פנימי שלהן המתאר את הפעולות שנעשו בקשר לדוח החניה.
טענה זו היא מופרכת לחלוטין, כמובן, מכמה סיבות. הסיבה העיקרית נעוצה בעובדה הפשוטה שעל רשות מקומית בהיותה רשות מינהלית חלה החובה לגלות לאזרח את כל המידע הרלוונטי הקיים ברשותה, וזאת מכח חוק חופש המידע.
מעבר לכך, הן מכח כללי המשפט הפלילי, הן מכח כללי דיני המיסים חובה על רשות מאשימה להציג בפני הנאשם את כל החומר המפליל שברשותה.
מעל לכל זאת, המסמך הפנימי של הרשות אינו מכיל בהכרח את כל העובדות היוצרות אשמה או השוללות טענת התיישנות. כך למשל אם במסמך הפנימי לא מופיע תאריך משלוח ההודעה, הכתובת אליו נשלחה ומי ביצע את הפעולה איזה ערך יש למידע שההודעה נשלחה?
העובדות הקריטיות: תאריך משלוח ההודעה, הכתובת אליו נשלחה ומי ביצע את הפעולה חייבות להופיע על הראיה ע"מ שניתן יהיה להזים או לסתור אותה. מבלי זה, זכותו הבסיסית של האזרח - הנאשם להוכיח את חפותו לא ניתנת לו.
פסק-הדין בעניין אברהם גנאל בהחלט שם את הרשות המקומית ואת הפועלים מכוחה במקום הנכון והראוי ומעמיד אותם על טעותם וכך ראוי ונכון שיהיה!!
זהו פסק-דין נכון בזמן הנכון ויש להוקיר את השופט רוזן על ניתוחו הנבון ועל פסק-דינו הצודק.
