שהפלשתינים יכירו במדינה יהודית?

יש להודות על האמת - הדרישה שהפלשתינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית לא מאיימת עליהם. הם לא יסכימו לכך, כנראה, רק מאחר שיכולות להיות לה משמעויות נוספות. מאידך הדרישה מאיימת כיום הרבה יותר על חלקים בציבור הישראלי שהזדעקו להתקומם נגדה, קודם לכך שהפלשתינים השיבו בשלילה. כוונתי כמובן לציבור הנמצא באזור מרצ וסביבתה הרוחנית, השוללים קיום זהות לאומית יהודית, בין כזהות של דת ובין כזהות של לאום ומבססים את תפיסתם הלאומית על יסוד האזרחות בלבד. אכן לא פלא ששולמית אלוני תקפה בזעם את הדרישה האמורה ולמרבה הצער למיטב ידיעתי] רק פרופ' רות גביזון טרחה לענות לה בעיתון הארץ. אין זה פלא שאנשי תקשורת המקורבים לקבוצת ההתייחסות הזו כמו רביב דרוקר שופכים אש וגופרית על הדרישה "הלא מעשית" הזו ועדיף לגרסתם שנציג דרישות מוקדמות להפסקת הטרור. אגב, כשנציג דרישות "מעשיות" כאלו יאמרו שלא נהוג להציב דרישות כל כך מפליגות בתחילת מו"מ ואסור לתת זכות וטו לטרוריסטים - אבל לצביעות באמת אין גבולות וסייגים. הסיבה האמיתית להתקוממות נגד הדרישה האמורה נובעת מהעובדה שחלקים בציבור [ולרבות לצערי, חלק נכבד מבית המשפט העליון] אינם מוכנים לראות בישראל מדינה יהודית ומבקשים לבסס את הקשר בינם למדינה על יסוד אזרחות בלבד. בכך הם מבקשים לגיטימציה להתנער מהמחויבות למדינת לאום, לתרבותה וכן אף ליסוד הדתי שלה. אזרחות היא דבר נפלא - אפשר להמיר אותה באחרת והיא כשלעצמה מבססת יחס תועלתי בין האזרח למסגרת אליה הוא שייך. האזרחות אינה תובעת יותר מאשר כיבוד חוק והיא דומה יותר לנישואי נוחות מאשר לכל סוג קשר אחר. לאותו חלק בעם העסוק מאד בהגדרת זכויות האזרח מבלי להתייחס כלל לחובותיו, בזכות הפרט להגשמה עצמית ולא באחריותו לחברה בה הוא חי - מדינת הלאום היא ממש עצם בגרון. כאשר נוספות לה זיקות דתיות או זיקות המושפעות מהדת, ההסתייגות ממדינת הלאום הופכת למשטמה. כמה נפלא היה לו ניתן היה להפשיט את ישראל מכל זיקה להיסטוריה היהודית, לעם היהודי וכמובן לערכי התרבות ובמיוחד הדת. הסיבה לכך שהדרישה שהפלשתינים יכירו בישראל כמדינה יהודית מקוממת אותו חלק ציבור, היא ההכרה שאם חלילה וחס הם יסכימו לדרישה, המעוגנת למשל בהחלטת האו"ם לחלוקת הארץ לשתי מדינות, לא יהיה לנו כל תרוץ להתייחס אחרת למדינה שלנו. זהו בעצם האיום האמיתי - הפלשתינים עוד עלולים לקבל את הדרישה ואזי יקיץ הקץ על חלומם של ישראלים רבים השייכים דווקא פורמאלית למגזר היהודי, כי ישראל תהיה למדינת כל אזרחיה. החלוקה המקובלת דת ולאום היתה תמיד לא רלוונטית לעם היהודי והקשיים שחלוקה זו מעוררת צריכים להפריע רק לאלו הסבורים שיש לחלק את העולם על-פי מודלים ברורים, דת, לאום, אזרחות. העם היהודי שחי במציאות היסטורית מיוחדת במשך שנים כה רבות ממילא התפתח בדרך שונה וכל ניסיון לסווגו כדת, או כלאום, יגיע למבוי סתום. מבחינה זואולוגית אולי ניתן להשוותו לברווזון המפורסם היונק ומטיל ביצים - לא מתאים להגדרות מקובלות, אבל חי ובועט. איני יכול שלא להסכים עם פרופ' גביזון הכותבת "הניסיון לעקר את הלאומיות היהודית כמרכיב מרכזי של מדינת ישראל מנוגד אפוא לציונות, להיסטוריה של הקמת המדינה, להחלטות בינלאומיות שהכירו בזכותם של היהודים להגדרה עצמית, לעמדת רוב תושבי ישראל היהודים, הרוצים שישראל תמשיך להיות מדינת הלאום שלהם, ולעמדת הערבים אזרחי ישראל, התופשים את עצמם כערבים פלשתינים בלאומיותם וכישראלים רק באזרחותם". התביעה מהפלשתינים להכיר בישראל כמדינה יהודית היא התביעה הנכונה ביותר והצודקת ביותר ואף המעשית ביותר. אין טעם לדון בהסדרים מעשיים כאשר גם עיקרון יסוד זה אינו מקובל וכאשר קיימת נכונות מלאה להקמת מדינת לאום פלשתינית. אם הדרישה לא תתקבל על-ידי הפלשתינים אין אנו מחויבים להכיר בדרישותיהם הלאומיות, אבל נוכל להציע להם זכויות אזרחיות שוות בממלכת ירדן, שהרי די באזרחות כדי להגשים את כל המאוויים.