אהוד ברק הישן חזר

גבירותי ורבותי, קבלו אותו. הוא חזר. אהוד ברק הישן והטוב שוב איתנו. כל כך השתוקקנו לחזרתו עד שהיינו מוכנים להאמין לכל סיפור שסיפרו לנו. אמרו לנו שהוא למד את הלקח. אמרו לנו שהוא קשוב הרבה יותר. אמרו לנו שהוא אמין. ואנחנו קיבלנו את הכל בשקיקה ואפילו ביקשנו תוספת. זה לא שלא פקפקנו כששמענו אותו נואם בשדות ים, כשהכלבים והילדים התרוצצו סביבו. זה לא שלא הרמנו גבה כשאופיר פינס החליט לסמוך על ההבטחה שהבטיח לו (ולנו) אהוד ברק. כבר אז גיחכנו קלות למשמע הדברים. אבל בכל זאת. רצינו להאמין שאולי הפעם אנחנו אלו שטועים. אולי הפעם אנחנו, קטני האמונה, שרואים כל דבר בעין צינית, נתבדה. כל כך רצינו להודות שטעינו, שמיהרנו לשפוט. באמת. כך נשמע בזמנו המועמד לראשות מפלגת העבודה, אהוד ברק: "דוח וינוגרד הוא דוח קשה. הוא מחייב מסקנות אישיות. ראש הממשלה אהוד אולמרט - עליו להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר. במידה ולא יעשה כן עד לפרסום הדוח המלא, ניאלץ לסיים את השותפות עם אולמרט". כל כך ברור. כל כך חד-משמעי. כל כך לא נתון לפרשנות. וכך נשמע ביום שישי האחרון יו"ר העבודה, אהוד ברק: "אנחנו נחליט מתי ואיך נצא מהממשלה. אסור לנו להיגרר אחרי התלהמות. קרה לנו בעבר שעזבנו ממשלה ברגעים לא נכונים". דברים ראויים. ברק כנראה רק שכח לרגע שהוא היה אותו מתלהם. הוא גם התקשה כנראה לזכור שהוא אכן היה זה שקבע מתי ואיך מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה. יכול להיות שהוא חשב שראש הממשלה יעשה בשבילו את העבודה ויפרוש עוד קודם. אולי הוא ציפה שהעתירות לבג"צ יחסכו לו את כאב הראש, וידחו את פרסום מסקנות הדוח הסופי לעוד שבע שנים. אולי הוא פשוט לא האמין שינצח את הבחירות לראשות מפלגת העבודה. כך או אחרת, הכנת הקרקע לקראת הישארות המפלגה בממשלת אולמרט נמצאת בעיצומה. הפמפום החל. תהליך השלום המתחדש, המבצע בעזה, לוח השידורים החדש של ערוץ ביפ. כל אלו ועוד מחייבים את המפלגה להישאר בממשלה עד יעבור זעם. הרי טובת המדינה מעל הכל. באמת שכואב הלב על אופיר פינס ואיתן כבל. שני פוליטיקאים מזן אחר. אנשים ישרים שטובת המדינה באמת עומדת לנגד עיניהם. אי אפשר היה שלא להעריך את הויתור על תפקידי השרים, על רכב השרד ושאר המנעמים. ואחרי שאמרנו את כל זה - תגידו, באמת האמנתם לו? באמת חשבתם שהוא בא למשרד הביטחון רק ליומיים וחצי? באמת חשבתם שפואד ושמחון יתפנו כל כך מהר ממשרדם? אני מכיר כמה חיילים שהיו מתפנים לבה"ד 20 יותר מהר. בסיום דבריו, בישיבת סיעת העבודה, הכריז ברק כי "אצא כשאדע שאנחנו ננצח". ננצח? מפלגת העבודה? מי יודע, אולי הוא התכוון לניצחון של צה"ל במלחמה המתקרבת בעזה. הרי כל ניצחון מסוג אחר לא יתרחש לפני שנת 2042 (בהנחה שמפלגת העבודה עוד תהיה רלוונטית). אבל לא רק הפרת ההבטחה לפרוש מממשלת אולמרט עומדת לחובתו של ברק. כמעט כל יתר הנושאים המרכזיים שמפלגת העבודה חרתה על דגלה מופרים בזה אחר זה. רק בשבוע האחרון אושרה דחייה נוספת בהעלאת שכר המינימום. זוכרים? גולת הכותרת של המפלגה בבחירות האחרונות. מעמדו של בית המשפט העליון מוסיף ומתערער מידי יום. מי זוכר שבהסכם הקואליציוני שנחתם בין מפלגת העבודה ומפלגת קדימה יש התחייבות מפורשת לשמירת מעמדו וביצורו של בית המשפט העליון. הסכר נפרץ והכל הותר. איך אמר השר שלום שמחון בישיבת הסיעה, ביום שישי האחרון - "המפלגה לא תוכל לצאת מהממשלה כאשר יש תהליך שלום. הציבור לא יסלח לנו על כך". אכן, הציבור לא יסלח.