הפלשתינים נרעשים מהחלטת ישראל להמשיך את בניית 300 יחידות הדיור הנוספות בשכונת הר חומה בירושלים למרות מחאותיהם. ההחלטה גורמת להם להטיל ספק ברצינות כוונותיה של ישראל לאחר ועידת אנאפוליס. בתוך אש"ף יש כבר קריאות להתנות את חידוש המשא-ומתן עם ישראל בהודעה ישראלית על הפסקת הבנייה בשכונת הר חומה. במקביל פתחה הרשות הפלשתינית במבצע דיפלומטי נרחב אצל מדינות "הרביעיה הבינלאומית" (הקוורטט) כדי להפעיל לחץ על ישראל לבטל את ההחלטה. מה צפוי לנו בימים הקרובים כהמשך לוועידת אנאפוליס?
א. פגישה בין ראש הממשלה אולמרט לנשיא הפלשתיני עבאס ב-12 בדצמבר כדי לפתוח רשמית את המשא-ומתן על הסדר הקבע.
ב. ועידת פאריס ב-17 בדצמבר להענקת סיוע כספי של המדינות התורמות לרשות הפלשתינית. ממשלת סלאם פיאד הגישה בקשה לסיוע כלכלי בסך 5.6 מיליארד דולר על פני תקופה של שלוש שנים כדי לבנות מחדש את המוסדות הפלשתינים.
ג. ביקורו של הנשיא בוש בישראל וברשות הפלשתינית שיתקיים בחודש הבא כדי לתת דחיפה נוספת למשא-ומתן על הסדר הקבע.
עכשיו כשהעשן התפזר והתפוגג כדאי לנסות ולבחון את תמונת המצב במזרח התיכון לאחר ועידת אנאפוליס ולנסות ולנתח את ההתפתחויות הצפויות.
ארצות הברית
ועידת אנאפוליס מהווה הצלחה לממשל האמריקני ולנשיא בוש. נראה כי הממשל ובמיוחד שרת החוץ רייס לא יזניחו בשנה הקרובה את העיסוק בסוגיות הקבע וינסו לקדם את ישום השלב הראשון של מפת הדרכים.
סוריה
סוריה הגיעה לאנאפוליס ללא ציפיות מוגזמות תוך חיכוך עם בעלות בריתה אירן והחיזבאללה. היא חיפשה מידה של לגיטימציה, רצתה להימנע מזיהוי כחברה מובהקת ב"ציר הרשע", להימנע מקרע עם הקהיליה הבינלאומית סביב סוגיית הנשיאות בלבנון ולפתוח צוהר לחידוש הערוץ הסורי בהמשך. סוריה "דוחפת" לטיפול בסוגיית הגולן ב"ועידת המשך" שתתקיים במוסקבה. לקראת פסגת הליגה הערבית שאמורה להתקיים בדמשק בחודש מרץ הקרוב אפשר שהמדינות המתונות כמו מצרים וירדן ינסו לקרבה לגוש המדיניות הערביות הסוניות. סביר להניח כי דמשק תמשיך לתמרן בין "המחנה הרדיקלי" לבין ארצות הברית והעולם הערבי מבלי לשנות מהותית את התנהלותה השלילית. מטרתה העיקרית היא "לעבור בשלום את שנת 2008 ואת ממשל בוש" ולשפר את מעמדה הבינלאומי והערבי.
לא צפוי שינוי בעמדה האמריקנית השוללת חידוש הערץ הסורי בעתיד הקרוב והסורים מודעים לכך.
מדינות ערב שהשתתפו בוועידה
ההשתתפות הרחבה של המדינות הערביות בוועידת אנאפוליס בדרג גבוה נבעה בעיקר מחששן מהתגברות כוחה והשפעתה של אירן. עמדתן הייתה מאוחדת כי יש להקנות עדיפות ראשונה במעלה לקידום הסדר קבע ישראלי פלשתיני. הן אינן נותנות אמון מלא בכוונות וביכולות ארצות הברית וישראל לקדם את התהליך. דרישתן המשותפת היא שישראל תנקוט צעדים בשטח לשיפור תנאי החיים של הפלשתינים ותיישם מיידית את השלב הראשון של תוכנית מפת הדרכים. יש להניח כי מדינות ערב ינסו להפעיל לחץ על ארצות הברית, באמצעות הליגה הערבית, כדי שתלחץ על ישראל. רוב מדינות ערב ממשיכות לדגול בחידוש הדיאלוג בין הנשיא עבאס לארגון החמאס כדי להבטיח יציבות ברשות הפלשתינית לטווח הארוך. לעומת זאת ירדן רואה בחמאס איום על ביטחונה הלאומי ותמשיך לתמוך במדיניות הנוכחית של עבאס להמנע מחידוש הדיאלוג עם החמאס. ירדן תפעל לקירוב הצמרת הסעודית למחמוד עבאס על חשבון חמאס.
סעודיה
לעומת ירדן ומצרים המגלות עניין רב יותר לתרום לתהליך אנאפוליס, סעודיה לא מפגינה נכונות לצאת מהפאסיביות היחסית שאפיינה אותה בחודשים האחרונים. סעודיה לא מוכנה לנורמליזציה "בחינם" עם ישראל עד לסוף התהליך.
הרשות הפלשתינית
בראייתו של הנשיא עבאס, גם אם הישגיו מוגבלים וציפיותיו לגבי ההמשך הן ריאליות, הרי שהוועידה חיזקה את המחויבות האזורית והבינלאומית למנהיגותו אל מול החמאס. מחמוד עבאס חוזר מאנאפוליס עם הישגים חלקיים והבטחות שיסייעו לו להתמיד במדיניות העימות עם החמאס. נראה כי הרשות הפלשתינית בהנהגת עבאס ניגשת למשא-ומתן על הסדר הקבע מתוך מודעות לקשיים , לפערי העמדות ולמגבלות היכולת להפגין גמישויות משני הצדדים בטווח של השנה הקרובה.
תנועת החמאס
כינוס הוועידה הכניס את תנועת החמאס למגננה שהביאה להתיישרות התנועה כולה מאחורי קו מיליטנטי אחד. להערכתי התנועה תחתור לקעקע את הלגיטימיות של שלטונו של הנשיא עבאס וזכותו לנהל משא-ומתן גם אם הדבר יחייב הפעלה מבוקרת של טרור (באופן שלא יוביל לפלישה צבאית ישראלית לרצועת עזה). תנועת החמאס מצפה שתהליך אנאפוליס ייכשל ואז יאלץ הנשיא עבאס לחדש עימה את הדיאלוג מתוך עמדה של חולשה. מאידך-גיסא, התקדמות בתהליך תעורר מחדש את הויכוח הפנימי בתנועה ואולי תגביר את הלחץ הציבורי עליה, אולם לא יהיה בכך להביא לאובדן שליטתה ברצועה.
אם כן, ראינו שבסך הכול ההתפתחויות ב"יום שאחרי" ועידת אנאפוליס הן, בינתיים, חיוביות וכל המשתתפים עדיין באופוריה ראשונית. כל המדינות החברות ב"רביעיה הבינלאומית" יניחו לארצות הברית להוביל את תהליך אנאפוליס כל עוד קיימת תחושת התקדמות. סביר להניח כי עד לביקורו של הנשיא בוש באזור יימנעו ישראל והרשות הפלשתינית מלהגיע לעימות כדי שלא "לקלקל" את הביקור, המבחן האמיתי של תהליך אנאפוליס יהיה, מן הסתם, רק אחר כך.