אתחיל בווידוי אישי: התכוונתי לכתוב על ציפורים, והמקשים במקלדת שלי מרדו. מקש א' (להלן יו"ר המקשים), נזף בי: "עת צרה היא ליעקב, ומה שיש לך בראש זה ציפורים? יש כאן מנהיג בעייתי. אם אתה לא רוצה שביתת מקשים, תתייחס לבעיות הדחופות. על ציפורים תכתוב, רק אחרי שילך"! נכנעתי.
קבלו ציטוט: "לא אתפטר בעקבות דוח וינוגרד"! (ראש הממשלה אהוד אולמרט במפגש עם סיעת מר"צ, כל הערוצים, 26.12.07). והפירוש: מילואימניקים יקרים, יתהפך העולם - על אפכם ועל חמתכם, אני לא שם קצוץ על ועדת וינוגרד. אמשיך לכהן בתפקידי, עד טיפת דמכם האחרונה.
קבלו עוד ציטוט: "אני נושא באחריות העליונה לתוצאות המלחמה" (ראש הממשלה, לאחר פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד). והפירוש: תסתפקו באמירה הזו, ועכשיו זוזו!- תנו להסניף!! וציטוט אחרון, והפעם מהמקלדת של עוזי בנזימן: "הבחירה בעמיר פרץ, היא המובילה את אולמרט אל הגרדום" (הארץ, 02.01.08). והפירוש: די במינוי הזה, כדי לדרוש מראש הממשלה ללכת הביתה!
כמי שהגיע לשפיץ בזכות מקבץ ניסים, אולמרט קיווה שהגורל יטה לו חסד, ולא יעמיד את עמיר פרץ (ואותו) במבחן צבאי. במזרח-התיכון, הימור כזה מעיד על חוסר אחריות. ואכן, מאז יולי 2006, אהוד אולמרט מנהל קרב הישרדות. בסיכום ביניים, (כמעט) כל הפרשנים מגדירים את "ניצחונו" (הזמני) בקרב הזה במילים "כנגד כל הסיכויים".
פרשה רדפה פרשה, סערה רדפה עננה, ואולמרט על ההגה. בעיני רבים, העובדה שהוא עדיין מכהן בתפקידו למרות כישלונו בלבנון, והעננה הפלילית העקשנית שמלווה אותו- היא נס מארץ הניסים. לנס הזה מצרפים הפרשנים סיבות מחמיאות: "מיומן", "פרופסור לפוליטיקה", "מתוחכם", "ערמומי", "מחונן", ובקיצור "קוסם".
ובכן, לא קוסם, ולא נעליים. בעצם, נעליים כן! ראש הממשלה הזה, שהפקיד את ביטחוננו בידיים של עמיר פרץ (ואת כספנו בידיים של הירשזון), הוא "נעליים פוליטיות" שרומסות כל נורמה דמוקרטית! ו"הנעליים" הזה שורד בזכות "גרביים". מדינת ישראל מעולם לא ידעה משבר אמון כזה בין שלטון לאזרחים, ולמרות זאת, עיתונאים ופוליטיקאים תומכים בו. את אלה ניתן לכנות "גרביים בטרם כביסה".
ההצהרה המתריסה שהשמיע באוזני חברי מר"צ ("לא אתפטר בעקבות דוח וינוגרד"), היא שערורייה שהדעת לא סובלת. בכל מדינה מתוקנת, כלבי השמירה כולם - ללא הבדל או שיוך אידיאולוגי- היו נושכים אותו, עד שיסתלק.
נפלנו על פוליטיקאי ציני, שלא יבחל בשום טריק כדי לשרוד. הקמתו לתחייה של משרד הדתות, רק כדי לייחם את שס, היא דוגמא טרייה. כאילו שכחנו את התחייבותו לממשלה עם שמונה עשר שרים בלבד, ובלי אף סגן שר. שרון ("לאורו נלך") הוכיח, שאין כמו חלוקת ג'ובים כדי לסתום את הפה והאף של הפוליטיקאים.
אולמרט נאחז בקרנות המזבח בעוצמות שמזכירות את התמונות המרטיטות של הניצולים מה"צונאמי". יש כאן התרסה ורמיסת הדמוקרטיה. הסיטואציה הזאת, מחייבת את השופט אליהו וינוגרד, לעקוף את הבטחתו המודלפת, ולנסח את הדוח הסופי עם "גזר-דין" מפורש. דהיינו, המלצה המכוילת לראש הממשלה, ללכת הביתה! הוא כמובן לא ילך, אבל עם המלצה מפורשת, כמה "ברוטוסים" יעשו את העבודה...
