כלי התקשורת הישראלים, ובמיוחד המדיום הטלוויזיוני, מצליחים במידה ראויה לציון, להסיט את כל העניינים הקיומיים של המדינה לקרן זווית, ולהביא בפני הצרכן הישראלי עולם דמיוני כפי שרק בכלי התקשורת ניתן למצוא. זו אילוזיה שדינה לא להתגשם לעולם, אך בעידן שלכל דבר יש תג מחיר משלו, לעולם יהיו קונים אפילו של אגדות מצוצות מן האצבע.
השפעת שהשכיבה אותי די חזק, היתה צריכה, לפי קביעת הרופאים, לגרום לגופי לנוח עד שהוירוס האלים הזה מות יומת על-ידי נוגדני הגוף. כל מי שחלה בשפעת לבטח יודע שזו מחלה מזופתת למדי, הגורמת לך תופעות לוואי לא נעימות. קשה ביותר לתפקד וכל מה שנותר לך זה לשכב, לנמנם, וחוזר חלילה. שמעתי שאפילו הרופאים הקונבנציונליים ממליצים לאכול מרק עוף, "מאכל סבתא" העושה פלאים ומשמיד את וירוס השפעת העקשני.
בני המשפחה התגייסו למשימה ומרק העוף המיוחל היה מוכן. לא בקלות, ירדתי מן המיטה, התיישבתי הכורסה בסלון ואשתי הגישה לי צלחת מרק משובח ביותר. הריח כה גירד את חושי עד שמייד התחלתי ללגום את השיקוי. מתוך אינסטינקט לא נורמלי, הדלקתי את מקלט הטלוויזיה כדי להתעדכן, בעצם נכון יותר לומר, להעביר את הזמן עד שאסיים את מרק העוף. ולפתע, כאילו בכוונת מכוון, ראיתי מול עיני דחפור שעובד בקצב מטורף וקובר אלפי עופות. הוושט שלי התכווצה, גל חום פקד אותי ומיד הרגשתי כאילו אני שוחה באמבטיה. שפעת העופות!!! מה? איפה? מיד נפרשו כתבינו בכל האזור, ראשי משרד הבריאות, משרד החקלאות, המשרד לענייני עופות והוטרינר לענייני שפעת העופות החלו לפרשן.
אחרי כמה דקות הצלחתי להירגע: הוטרינר המחוזי מטעם המועצה המקומית האחראית על אותו המשק קטן השייך לגן ילדים המסונף לענף הלולים במשרד החקלאות, אם כי הפיקוח הוא של משרד החינוך שמפקח על תוכניות הלימודים, כולל גידול עופות, כולם הרגיעו. ברדיוס של 10 ק"מ יושמדו כל העופות. ואני, רועד כולי, מנסה להרחיק את צלחת המרק, אך איך עושים זאת? החלטתי שריב בבית יותר גרוע משפעת העופות.
אמרתי לעצמי, יש גבול לעינויים שאני יכול לסבול. כיביתי את המכשיר, ושלחתי את ידי אל אחד העיתונים. לידי נפל מוסף התרבות. מה טוב מזה? ראיתי כתבה כתובה בסגנון שנון מאוד, פרי מוחו הקודח של העיתונאי רון מייברג החיי בבקתה מבודדת במיין. אמרתי, אני הולך על זה. ומה שנגלה לעיני זו יצירת מופת של שנאה, השמצות, מכות מתחת לחגורה בין איש מיין לבין אליל התרבות הישראלית, מר יאיר לפיד. אמת, אהבה כזו רק בין קין והבל ניתן למצוא. ואני, שלא מכיר לא את זה ולא את זה, ודאי לא את מערכת היחסים ביניהם, נוטה להאמין לשניהם. וכל אחד יסיק את המסקנות.
עד כאן ההלצות, ומכאן ליתר רצינות. מי שפוסל גם הזבל מן הסוג שתואר לעיל, אינו יכול להתכחש לעובדה שהציבור צורך זאת ביתר הנאה. ואם כך המציאות, מן הדין שהתקשורת תביא בפני הציבור את הדברים שמעניינים את כולם. השאלה היא רק המינון. האם תספורת של מפורסמת ככל שתהיה, או הג'ל של המפורסם ההוא, או האמירות של דוגמנית, הן העיקר? לעניות דעתי לא.
על כלי התקשורת מוטלת אחריות כבדה ביותר. ייתכן ויש כאלה שרוצים להתעלם מן העוצמה האדירה של כלי התקשורת, אך כל ההתעלמות הזו לא תשנה את המציאות. כלי התקשורת חייבים להיות שופרם של האזרחים ולא שופרם של בעלי ההון או אינטרסנטים אחרים הבוחשים בקדרה.
מצבה של ישראל הוא קשה ביותר מבחינת האירועים הפוקדים אותה. יש רבים המבקשים לברוח מן המציאות ולהמציא לעצמם מציאות אלטרנטיבית. אין בכך כל רע. אך , האם כלי התקשורת חייבים להיות היוזמים לאסקפיזם זה? אני מסופק בכך.
