נתבשרנו
בעיתונות כי הרב יוסף שלום אלישיב התבטא בנחרצות נגד המושג החדש "שמיטה לחומרא": "או ששומרים שמיטה במלואה, או שנכשלים. מה שייך בזה עניין חומרא וקולא?" פסק: יש להגעיל כלי בו בושלו ירקות של התר מכירה.
אולם התלמוד הבבלי במסכת חולין (דף קטז עמ' א). מספר: במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. התלמוד מספר שחכם בשם לוי נקלע לביתו של יוסף הצייד. הביאו לו ראש של טווס בחלב. ולא העיר להם דבר. כשבא לפני רבי יהודה הנשיא, אמר לו: מדוע לא נידית אותו הרי הוא אוכל בשר עוף בחלב? ענה לו לוי: היה זה מקומו של רבי יהודה בן בתירא, ואמרתי שהוא דורש לאנשי מקומו כרבי יוסי הגלילי שאמר עוף בחלב מותר.
כיום אנו שומעים שהרב אלישיב התבטא בחריפות נגד אלו המבקשים לצרוך תוצרת 'התר מכירה' מהסיבה שבזמן הזה מצוות שמיטה היא מדרבנן, ונימק: "גם לבשל עוף בחלב, זהו 'רק' איסור דרבנן. האם אתם מסכימים להעניק הכשר למסעדה המציעה ללקוחותיה בשר עוף המבושל בחלב?".
יתר על כן, התבטאותו זו של הרב אלישיב מכה גלים בציבור החרדי. הוא למעשה מצדד בדעה זו הלכה למעשה, והוראתו נחרצת, כי אם בטעות התבשל ירק העומד תחת התר המכירה ואסור באיסור "ספיחין" - יש להגעיל את הכלי ולהכשירו, בדיוק כשם שהתבשל בסיר מאכל טריפה אחר.
האם הרה"ג אלישיב לא שמע על הסיפור שבמסכת חולין? אז המחלוקת הייתה, לגבי בשר עוף בחלב. רוב החכמים פסקו שזה אסור, אומנם מדרבנן, אולם רבי יוסי הגלילי ואחרים פסקו שזה מותר ואף הורו כן הלכה למעשה. מעולם לא שמענו על התלהמות כזו מצד האוסרים כלפי המתירים, אלא להפך: הערכה והוקרה.
אולם זו לא הדוגמה היחידה, הנה למשל: בתלמוד הבבלי במסכת שבת (דף קל עמ' א) מספרים שבמקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, כדי לקיים מצוות ברית מילה. חכמים אחרים חולקים עליו ואומרים שזה אסור וחילול שבת מדאורייתא, ומה שמותר בשבת זה ביצוע ברית המילה עצמה. אולם התלמוד ממשיך ומספר: "אמר רבי יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל שהיו עושין כרבי אליעזר, והיו מתים בזמנן, ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה". ללמדך עד כמה העריכו חכמים את אנשי אותה העיר, ואיך גמלו לעיר זו מן השמים!
האם רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה אי פעם התבטא נגד המקילים בבשר עוף בחלב כמו גם הפוסקים כר' אליעזר במילה, כמו שמתבטא הרה"ג אלישיב נגד המשתמשים בהתר המכירה?!, זו מחלוקת בין הרבנים וכל רב במקומו (מרא דאתרא) רשאי לפסוק לבני מקומו כפי הנראה לו ממשא-ומתן של תורה. אין רב של מקום אחד יכול לכפות דעתו על רב של מקום אחר. להפך כל רב בזמן המשנה היה מכבד פסיקות של רבנים אחרים. בזמנם של התנאים-חכמי המשנה, הרבנים עוד ידעו מהי תורה ומהי מחלוקת ומהי יראת שמים אמיתית, ולא כמו היום שמטריפים מטבחים על ימין ועל שמאל.
ושמא תאמרו שהרה"ג אלישיב חושש לדעת המחמירים ורוצה לצאת ידי כל הדעות? לא היא. הוא מחמיר איפה שנוח לו ומקל מתי שבא לו. הנה למשל: בשאלה בדבר האיסור לגרש יהודים מגוש קטיף, הוא לא חשש לדעת הרמב"ן, ובשביל כסף לאברכים הוא התיר לעבור על דברי תורה ולא לחשוש למצוות יישוב ארץ-ישראל שלדעת הרמב"ן היא מצווה מדאורייתא, מתרי"ג המצוות: "ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" כאן נהג לקולא והורה על הצטרפות לקואליציית הגירוש.
יתר על כן, מניין באים הירקות של "יבול נוכרים", שהרה"ג אלישיב מתיר לאכול בשנת השמיטה? - גם מגוש קטיף! מאותם שטחים שמהם גורשו יהודים לפני שנתיים. ירקות של אנשי החמאס מעזה - ירקות הגדלים על חורבות מגורשי גוש קטיף. ירקות שמשדותיהם יורים קסאמים על שדרות. וכאן הבן שואל: מטבחו של מי יותר כשר של יהודי המשתמש בהתר המכירה או של חרדי המשתמש ביבול עם דם על הידים?
מדוע להטיל דופי באנשים הנסמכים על פסקי הלכה (שעדיין לא נקבעה בהם סופית ההלכה) ויש המשתמשים בהיתר המכרה ויש הנמנעים. מדוע פסיקתם של גדולי הפוסקים שבדורות הקודמים, דוגמת הרב שמואל מוהליבר, רבי יהושע מקוטנא, הרב שמואל זאנוויל מוורשא הרב יצחק אלחנן ספקטור, שנחשב ראש כל בני הגולה (=פוסק לכל הדור), כמו גם הרבנים הספרדים הרב יעקב שאול אלישר והרב רפאל מאיר פאניג'ל ועוד, צריכה להתכופף מול פסיקתו של תלמיד תלמידיהם, עד כדי הטרפת המטבחים של יהודים יראי שמים, המקיימים את מצוות רבניהם?!
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים - היינו אנשים חכמים שאינם מסוגם וערכם (כהסברו של בעל "המשך חכמה").