מה דעתכם על שקיות-תה, עם מצוף מניילון, או כסא ושולחן בכיתת בית-ספר, המותאמים לכל תלמיד אישית? רק מעטים יודעים כי מאחורי אמצאות הפטנטים הייחודיים הללו עומד אליעזר ברקמן, איש צנוע ונחבא אל הכלים.
ברקמן, תושב תל אביב ויליד כפר חיטין שבגליל, בעל השכלה תורנית, פדגוגית וטכנית, ידוע יותר כמחברם של ספרי מדע דמיוני, שהנודע שבהם הוא "קשר לאחד". אל המצאותיו הגיע ברקמן דרך הכתיבה. היא זו שנתנה לו את הדחף להמציא. וכשם שבספריו יש נוסחה קבועה, שלפיה פועלות הדמויות המתוארות בו - כך גם בהמצאותיו יש דיוק מתמטי - כל צעד מחושב מראשיתו ועד סופו.
המצאתו הפופולרית והמפורסמת ביותר היא פקק הפלסטיק, האוטם את בקבוקי המשקאות התוססים. קודם להמצאתו, נהגו המפעלים המייצרים להשתמש בפקק הפח הפשוט. אלא שזה מעולם לא אטם לחלוטין את הבקבוק, ולאחר פתיחתו לא תסס עוד המשקה באותה עוצמה כבתחילה. הלך, איפוא, ברקמן והמציא פקק-פלסטיק פשוט, האוטם את הבקבוק הרמטית. מאז המצאתו, שוב אין הגז דולף, והמשקה נותר תוסס לאורך כל הדרך. יצורו של הפקק הזה היה גם המצאתו המהירה והזולה ביותר עד כה. משך יצורו נמשך דקה אחת בלבד והוצאות הייצור הסתכמו בשקלים ספורים.
מצוף בכוס תה
לא פחות מן הפקק, הרגיזה את הממציא שלנו שקית התה, זו שבראשה חוט, או שצמוד אליה סרט-אלומיניום. בשל אורך החוט גורמות שתי השקיות האלה, לא אחת, להתזת התה מסביב לכוס, ושוקעות לעיתים קרובות במעמקיה, כך שהלוגם ממנה נאלץ למשותן בכפית. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? הפיתרון שמצא ברקמן הוא פשוט: מצוף מפלסטיק, דמוי קונוס, בעל שיווי-משקל, המחובר לראש השקית. התוצאה: המצוף צף על פני התה וכך ניתן ללגום ממנו בהשקט ובבטחה. הפטנט הזה, שכבר נרשם, עומד לצאת לשוק בעתיד הקרוב.
המצאה אחרת של ברקמן: כסא ושולחן בכיתת בית הספר, המותאמים אישית לכל תלמיד. את הכסא והשולחן ניתן להתאים באמצעות ברגים מיוחדים לגובה הדרוש, וקבועים בהם אמצעים לכיוון זווית ההטייה הדרושה. בכסאות ובשולחנות המקובלים בולט חוסר ההתאמה של גובה המושב ושל גובה לוח השולחן אל מידות-גופם של התלמידים. הדבר גורם נזק להתפתחותם התקינה, להתעייפותם המהירה ולכאבים בפרקים ובעומד השידרה שלהם. המצאתו של ברקמן אמורה לשים קץ לבעיות הכאובות האלה כבר בעתיד הקרוב.
אין אלו המצאותיו היחידות של אליעזר ברקמן. יקצר המצע מלהכיל את כולן, וכפי שהוא מעיד על עצמו, מעיין ההמצאות שלו עדיין לא נידלה. "כשאני ממציא משהו", הוא מעיד על עצמו, "יש לי סיפוק ליום אחד בלבד. למחרת, אני כבר חושב על משהו חדש"!
