מי מאיתנו אינו משקר מדי פעם? במידה שאין בלבנו כוונות זדון, הרי שאנו משקרים, ברובם של המקרים, על-מנת לפייס או לרומם מצב רוחו של שכננו, ידידנו, עמיתנו לעבודה וכדומה.
מי לא החמיא בחדר המדרגות לשכנתו המכוערת והשפופה, בעליל, בנוסח: "את ניראית היום נפלא" או לעמיתתנו המרושלת בעבודה: "את לבושה מדהים היום ושערך? חבל על הזמן", או כתגובה להרצאתו המשמימה של ידידנו "הרצאה מאלפת, מזמן לא שמעתי כה מעניינת".
אנו קוראים לכך "שקרים לבנים", ולעיתים קרובות משמשים אלו להרים מצב רוח של עמית ובאותה מידה מאצילים אלו מצב רוח טוב ופייסני על עצמנו פנימה. כמובן שלעיתים קיימים גם השקרים הבאים לחלצנו ממצב אישי לא נעים, הנוספים על הנזכרים לעיל.
וכעת לשיפוטכם. ראש הממשלה (של מי בידיוק?) עם המשפט הבא "אנו ניצחנו בלבנון, זהו הישג אדיר לישראל" ועוד פכים קטנים באותו הסיר. להלכה, ניתן לגזור גזרה שווה בין מחמאת חדר המדרגות ומנטרת האולמרט בדבר הניצחון בלבנון. בשני המקרים הכוונה היא, לכאורה, להרים את מצב הרוח הלאומי השפוף, האם כך הוא? וובכן לא מניה ולא מקצתה. במקרה חדר המדרגות לעיל, אנו משחררים שקר לבן מתוך כוונה טובה כלפי האחר. השקרים של האולמרט אינם לבנים, הם שחורים כשחור הדיו, כוונתם אינה להרים את מצב רוחנו השפוף, אלא לסמם ולהקדיר את שיקול דעתנו ולהביאנו לשתוק בנוגע להסרתו וסילוקו מקרנות המזבח השלטוני.
האולמרט אינו ראשון, ובוודאי שאינו האחרון, להשתמש בשיטות כאלו. שר ההסברה הנאצי גבלס, משנות השלושים והארבעים למאה הקודמת, זכור לרע ולשמצה על כך ששכלל את השקרים לציבור הגרמני לדרגת אמנות, ואכן גרם לסחף עצום בדעת הקהל לכיוון התנועה הנאצית. ההמשך הנורא ידוע. גם בזמננו אריאל 'הסמכותי' שרון נקט באותה השיטה בידיוק, כאשר יישם את משנת תעמולה בצורה מצמררת בטענו כי "פינוי גוש קטיף טוב מבחינה ביטחונית לישראל". אהה כן, ההמשך הנורא ידוע. שרון חזר על המשוואה הגבלסית האומרת כי שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך בתת-הכרתם של המאזינים לאמת צרופה.
נראה כי אנשים מסוימים במקומותינו מעתיקים במודע שיטות שקר ותעמולה אשר נוצרו במרחשות המשטר הקומוניסטי והנאצי, ומפעילים אותם שיטות עלינו ללא כל נקיפת מצפון. ככל שהשקר המופץ לציבור בידי הפוליטיקאי האינטרסנטי גדול יותר, כך מטרתו להציל את המפיץ מצרה גדולה יותר. הרי כבר נאמר במקומותינו: "כעומק החקירה כן עומק העקירה". אריאל שרון שיקר במצח נחושה לאומה בדבר הנחיצות הביטחונית בגירוש גוש קטיף, וזאת על-מנת להציל עצמו מתאי הליזול המשטרתיים ולבצר שלטונו באותו הזמן. נראה כי האולמרט הינו תלמיד חכם בכל הנוגע לאימוץ שיטות שקריות דומות, על-מנת להציל נחשו? את עורו ושילטונו כמובן. ממש צמד חמד בריקוד טנגו מחריב ארץ.
מי אשר ינסה לספור את מספר הפעמים אשר הפריח האולמרט את המנטרה השיקרית "ניצחנו בלבנון", יהיה בוודאי זקוק לכוח המחשוב של מחשב-על, על-מנת לעקוב אחר המספרים הגבוהים. אכן שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך ל"אמת" ולראיה. כרבע מהעם נוהה אחר המושחת והשקרן הסידרתי הלז, בלא שנותן לעצמו דין וחשבון כי, למעשה, נפל קורבן לתהליך ידוע של תקשורת המונים נכלולית, חלולה ושיקרית.
אנו משתפים פעולה במחול השיקרי הזה. השקר אינו שקר יותר. זהו "ספין", "סחריר", מילים המאפשרות להצמיד להם תו מתוחכם לפוליטיקאי "מתוחכם", זהו שקר שבקריצה לכאורה. המדיה היא משתף הפעולה הראשי עם האולמרט, בהצביעה על הספינים במקום לקרוא לילד בשמו ,דהיינו, שקר - שקר מוחלט.
באם אנו ביחסינו בין האדם לחברו או למקום ניתפס בשקר לבן, אפור או שחור, הרי שהנזק הינו מקומי בלבד, לכל היותר נינזק אנו ואולי גם מושא שקרנו. אך שונה המצב בתכלית, כאשר המדובר הוא באומה תחת סכנה קיומית, כאשר זה אשר בראשות הממשלה משקר לנו כי "הופקו הלקחים" עקב מלחמת לבנון וכן גם מקצה השיפורים בעקבותיהם, בעוד שמעט מאוד לקחים ומעטים הם עוד יותר השיפורים שנעשו, וזאת כבר כשנה וחצי לאחר המלחמה, אזי אנו כבר נמצאים בבעיה רצינית. כאשר משקרים לנו כי "זה אינו הזמן לבחירות", הרי אומרים לנו כי לעולם זה אינו הזמן לבחירות, ולכן במשתמע הוא כי מי צריך דמוקרטיה בכלל, אזי אנו בבעיה גדולה. כאשר משקרים לנו כי הותקנו המקלטים בצפון ומוכנים לבאות, שקר גס לכל הדעות, הרי משחקים כתוצאה בחיי אזרחינו.
כאשר מספרים לנו כי "זה שכשל הוא זה שיתקן", כאשר ברור הוא כי זה שכשל חסר את הכישורים והיכולת לתקן אפילו את ברז המטבח, קל וחומר את כשלי המלחמה, הרי שאנו בצרה צרורה.
המנטרה השיקרית "ניצחנו במלחמה", כאשר ברור כי אולי, למצער, "ניצחנו בנקודות" (המנטרה באדיבותו של חלוץ) וברי הוא כי כל "הישגי" המלחמה נמחקו זה מכבר על-ידי התעצמות החיזבאללה מעל ומעבר ליכולתיהם בעבר, מביאה אנליסטים רבים ואת הציבור כולו איתם להירגע בכורסותיהם ולשכוח אודות תיקונים אפשריים. כאשר מוכרים לנו את השקר הגס כי "זה 24 שנים לא היה גבול הצפון כה שקט", בעוד שלאמיתו של דבר השנים מפינוי לבנון בשנת 2000 ועד למלחמת לבנון השנייה היה הגבול שקט ביותר (למעט תקריות שוליות), וראו מה קרה עם השקט המדומה ההוא, הרי עלינו לדאוג ברצינות בהקשר לשיקוליו של השקרן המבטא שקר זה. כעת נותר רק לשאול - מה דינו של זה השקרן?