אין ממשלה שהחלטותיה פרועות וחסרות אחריות כממשלה העוסקת בהישרדות. כך היו כל ממשלות ישראל בשלב זה או אחר של קיומן.
תקציבים לשותפים קואליציוניים נשפכים כמים, פרויקטים נזנחים ואחרים קמים לתחייה כדי לרצות שרים שונים. יוזמות מדיניות מוזרות נולדות בהבל פה כדי לקושש עוד שבריר תמיכה מפה או משם. תקציבים שהושקעו לקידום מדיניות כל שהיא, משרד החינוך כדוגמא, מבוזבזים לשווא עוד בטרם מתחיל יישומם, כאשר בא השר הבא ומשליך את יוזמות קודמו לפח עם כל התקציבים שהושקעו בהם ומשנה כיוון רק כדי שהשר שאחריו יחזור על התהליך מההתחלה.
את המחיר הכלכלי כולנו משלמים ובעיקר, כמו תמיד, החלשים בחברה. התרבות הפוליטית הישראלית בכלל, ובתוכה סינדרום ועדות החקירה, גוזרות על ממשלות ישראל, כמעט בכל מצב וכמעט כל הזמן, לעסוק בתחזוקה ובהישרדות הפוליטית של עצמם. עם או בלי ועדות חקירה, אין שום מדיניות שניתן לקדם כאשר ממשלות שורדות שנתיים וחצי ועסוקות, שנה וחצי מתוכן, בהישרדות עצמית.
אין מדיניות פחות אחראית, בטווח הארוך, ממדיניות התגובה הפסיבית. כל ממשלה אחראית חייבת ליזום, תמיד בתנאי אי וודאות, את המציאות שבתוכה היא רוצה לשגשג. למרות שפעולה מתוך חוסר ברירה, מלחמה למשל, תמיד מתקבלת בתמיכה ציבורית, ופעולה מתוך יוזמה תמיד תיתקל בביקורת ציבורית הקשורה לעצם היוזמה, לתזמונה ולניהולה הנכון, אוי למדינת ישראל אם תזנח את היוזמה למרות הכישלונות שבצידה. באופן שיטתי מענישה הפוליטיקה הישראלית את היוזמה, שמעצם טבעה יש בה בשר רב לביקורת.
ועדת וינוגרד לא חידשה דבר בתרבות קבלת ההחלטות בישראל. ההחלטות הגורליות ביותר, לטוב ולרע, התקבלו בישראל, מאז ומתמיד, בצורה המחרידה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. תוכנית ההינתקות של אריק שרון הנהגתה בפורום "החווה" ויעדיה המדיניים והביטחוניים, לעולם לא הוגדרו בישיבה סדורה. אהוד ברק, מפקד חוליה בצבא השחרור האפגאני, כפי שהוגדר על-ידי בכיר בלשכתו, יצא לקמפ-דיוויד, ניהל את היציאה מלבנון ונגרר לאינתיפדה ולמהומות אוקטובר 2000 מבלי להתייעץ עם איש ותוך זיגזג פוליטי סהרורי שבלבל את קרובי מקורביו.
מאז מלחמת לבנון השנייה, אירעו שני אירועים אסטרטגיים שיש בהם כדי לשנות מהבסיס את הסכסוך בינינו לפלשתינים, ושחשיבותם גדולה מתוצאות מלחמת לבנון: השתלטות החמאס על עזה ופריצת הגבול בין עזה מצרים. שני האירועים מכילים בתוכם סיכונים, אבל גם שפע סיכויים. ברור לחלוטין שממשלה בהישרדות וללא גיבוי, כשירה הרבה פחות להתמודד עם המצב ומעדיפה עמדות של תגובה פסיבית מאשר של יוזמה אקטיבית - לרעת כולנו.
ידוע שאין קשר בין צורת קבלת ההחלטה לאיכותה ולצורת הביצוע. יתר על כן, עוד לא נמצאה שיטה שהצליחה לייצר באמצעות ועדות חקירה תרבות קבלת החלטות שהיא יותר טובה מהתרבות החברתית והפוליטית שבה ההחלטות מתקבלות. גם נפילת ממשלת ישראל הנוכחית לא אומרת דבר לגבי הממשלה החליפית. הניסיון המצטבר מלמדנו שבהתנהלות הבסיסית לא צפוי כל שינוי, אלא אם כן תשונה השיטה הפוליטית מהבסיס.
ועדות החקירה השונות למחדלי ישראל מעלות למעשה תמיד מחדש את אותם הממצאים, כי הן עוסקות במהות הבסיסית של האופי והתרבות האנושית ואלו לא משתנים מועדת חקירה אחת לשנייה. החברה הישראלית תיטיב עם עצמה, אם תדע להסתגל לבחירות כל ארבע שנים במקום כל שנתיים וחצי ולא תגרור את ממשלות ישראל, גרועות ככל שיהיו, לעמדת הישרדות שבהן הן יהיו עוד יותר גרועות. הרווח הפוליטי של קיצור ימיה של ממשלה בשנה לא שווה את הנזק הפוליטי והכלכלי של מאבק הישרדות בן שנה. אם אהוד אולמרט, כמו רוב הפוליטיקאים, חומק מאחריות אישית, נבוא איתו בחשבון בעוד 24 חודש.
