יש הבדל בין תבונה לשכל. למילה "תבונה" יש קונוטציה של "חוכמה", ו"שכל" הוא מושג אמורפי, ניטרלי. אלוהים חילק אותו במנות משתנות. לאחד נתן הרבה, לשני מעט. אנשים עתירי שכל, נחשבים בעיני זולתם ל"חכמים", ודלי שכל ל"טיפשים". השכל מפעיל אותנו. פגיעה קשה בראש, עלולה להתברר כפגיעה ביכולת שלנו לחשוב (או לתפקד מוטורית). האם זה מוכיח שהשכל מפעיל אותנו מהראש? לאו דווקא...
קלישאה שוביניסטית קובעת (סליחה על הניסוח המסורבל) ש- "כשהגבר מיוחם, השכל שלו נוטש את הקודקוד, ויורד דרומה". וכשאנחנו הגברים מבצעים את ההוראות שמקורן באזור החלציים, זה נגמר בדרך כלל בצרות. יותר פרטים אפשר לקבל מחיים רמון, איציק מרדכי ומשה קצב.
לעתים קורה מצב הפוך: השכל נישאר במקומו, וגייזר פורץ מתוך השלפוחית ומגיע עד לראש. התוצאה: תחושת "אני ואפסי עוד". ואם הגייזר פורץ מתוך שלפוחית של בן עניים שעלה לגדולה, נהוג לומר על איש כזה "עבד כי ימלוך". הלוקה בשלפוחית עם הגייזר יחוש באולימפוס. ברוב המקרים, עם הזמן, עוצמת הגייזר נחלשת, ואז יחוש כמי שהגורל גזז את מחלופותיו.
ישנו עוד מקום ממנו השכל מפעיל אותנו: מ"הבטן". אנשים רציונאליים, נוהגים לבוז לאלה שמופעלים ע"י הוראות שיוצאות מהבטן. ואם מקובלת ההנחה שהחלטות היוצאות מהראש, לוקחות בחשבון את כל נתוני האמת, הרי ש"תחושת הבטן" מאופיינת בביטול או התעלמות מחלק מהם, והכנסת רגש במקומם.
הבוז לאלה ש"חושבים מהבטן" מקורו באיכות ההחלטה שניכרת בתוצאות. אין זה אומר, שכל ההחלטות "מהבטן", התבררו כגרועות, אבל מקובלת ההנחה שרובן נחותות ביחס לאחיותיהן שיוצאות מהראש. אם ניתן לומר על חשיבה מהבטן (אמוציונאלית) שהיא מעופשת, הרי שחשיבה מהראש (רציונאלית) צלולה.
ועכשיו לעיקר
קבלו ציטוט: "צריך לחשוב מהראש, לא מהבטן", הזהיר ח"כ אבשלום אבו-וילן בבוקר שאחרי הטבח ב"מרכז הרב" בירושלים, ושבו נרצחו שמונה נערים (חדשות ערוץ 10, 7.3.08). ההערה המתנשאת הזאת נשמעה כהמלצה ספונטנית, נגד דרישתו של אחד מתלמידי הישיבה שהציע להגביר את המלחמה ברוצחים הפלשתינים.
לא הייתי מתייחס אל אבו-וילן אילו היה היחיד בין השמאלנים שמייחס לעצמו "חשיבה מהראש", ולימין "חשיבה מהבטן". (כמעט) כל האליטה השמאלנית בטוחה, שמצביעי הימין "חושבים מהבטן" ("ביבי ידפוק אותם, הם יקללו אותו, אבל ברגע ההצבעה, הם ישימו בקלפי ליכוד"!). האם מדובר בהתנשאות חסרת הצדקה, או שמא יש דברים בגו?
התשובה חד-משמעית!- בדומה לגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו, כך האליטה השמאלנית. יהירה ללא תקנה, בלתי דמוקרטית בעליל, מנותקת, ונעדרת האיכויות הערכיות שהיא מייחסת לעצמה. ההינתקות והתוצאות שלה מוכיחות זאת.
לאליטה ערכית, מותר שתהיה אידיאולוגיה. אבל ערכים וכללי משחק דמוקרטיים, קודמים לאידיאולוגיה. מנהיגי העדר היו חייבים לומר לשרון: "מבחינתנו, תוכנית ההינתקות היא בשורה. אנחנו רוצים ותומכים בה, אבל לך אדוני ראש הממשלה- אסור לבצע אותה. גם מפני שהלגיטימיות שלך כמנהיג חשוד בפלילים, פגומה, וגם בגלל ההתנהלות הבלתי דמוקרטית, הכוללת התעלמות מהפסד בקלפי.
זה כנראה לא מקרה שנזכרתי בשתי שורות רלוונטיות מהשיר "יום הבשורה" שכתבה המשוררת רחל:
"אך אני לא אובה בשורות גאולה,
אם מפי מצורע היא תבוא".
שרון היה ועודנו "מצורע" ערכית ודמוקרטית. זה מה שאמרתם עליו שלושים שנה. במסע החילוץ שלו מכתב אישום, הוא הוכיח לימין, שכל מה שאמרתם עליו- נכון! בראיון לתוכנית "ערב חדש" (14.6.05), אמר בעניין הזה יוסי שריד לדליה נוימן (ציטוט מילה במילה): "אנחנו נקבל את בשורת ההינתקות מפי מצורע". מיד אחריו, התראיין אהוד ברק שאמר: "בנושא שרון, אני מסכים עם יוסי שריד".
אפשר להגיד על תופעת "האתרוגיזציה" (עכשיו נהנה ממנה גם הכישלונר המושחת אהוד אולמרט) הרבה דברים. על דבר אחד אסור שתהיה מחלוקת: כולה אמוציות! אין כאן שום ערך אתי, או שיקול רציונאלי. היא מוכיחה שנאה לימין ולמנהיגים שלו.
ואם חשיבה אמוציונאלית מקורה בבטן, הרי שהחשיבה הערכית והפוליטית של השמאל מיוצרת בקיבה, מאותם חומרים שהיו בגלגולם הקודם אוכל. ורבים מאלה שראו בטלוויזיה את התמונות מ"מרכז הרב" לאחר הטבח, ושמעו בבוקר שאחרי, את הדברים המתנשאים מפי אבו-וילן, מבינים זאת בבהירות...
