גלובס בחר, בתרגיל "הונאה דה לה נסיונל", להסתיר את העובדה הזו מהקוראים שלו, ולהוליך אותם שולל במניפולציה ניסוחית במקום להתייעל, להתחדש ולזנוח את השיטות הישנות והפסולות - איתרוג עיתונאי, ולשדרג את העיתון גלובס באמצעות טיפוח מקורות מידע חיצוניים, עצמאיים ובלתי תלויים, כפי שעושה דה-מרקר, ומתוגמל באהדה סוחפת של צמרת מקבלי ההחלטות בישראל.
הקמתו של העיתון דה-מרקר ונסיונו לדגדג את המונופול על העיתונות הכלכלית שהיה לעיתון גלובס, עורר לא מעט גיחוך וזלזול בברנז'ה העיתונאית והכלכלית בישראל. "הרפתקאת התאבדות של ספינה שוקעת" נטען כלפי רשת שוקן.
ניהול מערכתי מבריק, פתיחות כלפי ידיעות כלכליות שהיה עליהן עד אז טאבו בגלובס בשל קשרים ומחוייבויות של פישמן, תכנים מקוריים לצד הרחבת אופק הקוראים אל המרחב הגלובלי ומעבר לביצה המקומית, ופתיחת קפה-דה מרקר ורשת הבלוגים הפרימטיבית אומנם מבחינה טכנולוגית, אבל האיכותית ביותר מבחינת התכנים והמשתתפים - כל אלה הותירו את כל הלועגים לשוקן ולמטאור שלו, גיא רולניק, ירוקים מקנאה.
הזנב, אשר כונה בלעג "המדור הכלכלי שמכונה עיתון", הפך במהרה למכשכש בכלב השמירה המיתולוגי של העיתונות בישראל. ה"מוסף הכלכלי" הפך להיות הדומיננטי והמוביל, בעוד עיתון הארץ נותר די תקוע במקום.
דה-מרקר בלט במיוחד בעצמאות עיתונאית אובייקטיבית למדי, נעדר אג'נדה פוליטית ונאמן לאג'נדה עיתונאית, בניגוד מרענן הן לעיתון הארץ עצמו, והן לביצת האתרוגים של העיתונות המקומית בכלל.
דה מרקר הפך ממוסף כלכלי לעיתון דינאמי, עשיר ומרתק בתכנים מגוונים (לא רק בנושאים כלכליים), ומשוליים של עיתונות כלכלית הוא מבצר לעצמו, לא לאט ומאוד בטוח, מעמד מוביל של העיתון הכלכלי של המדינה.
כל כך מטאורית הייתה הצלחתו, עד כי אפילו ידיעות אחרונות הפשיל שרוולים והתגייס לפתח לעצמו חיקוי לדה-מרקר: כלכליסט. עיתון שהוא ילד מפונק עם אבא עשיר, הסובל בעצם מאותם החסרונות שיש לגלובס (שהוא עיתון מצויין, חייבים להדגיש): המחוייבויות האישיות והעסקיות של הבעלים, הן של כלכליסט וממילא של גלובס, מונעות מהם להיות עיתונים כלכליים שעל המידע שלהם יש לסמוך בלי לבחון כל ידיעה כתובה וכזו שמצונזרת, ולבחון מי בדיוק עומד מאחוריה ועל כן מה האמת שבה.
הפטור שיש לדה-מרקר מניגודי האינטרסים האלה, לצד הניהול המערכתי הפתוח והנועז שלו, מבטיחים שהוא יבצר לעצמו מעמד של עיתון-העל של הכלכלה בישראל.
ואם נדמה שגלובס לא מודעים לבעייתיות הזו, אז הנה הם מפרסמים ידיעה חשובה, תוך שהניסוח המניפולטיבי שלה מסגיר יותר מכל את הזיעה הקרה האוחזת במי שניסח את
הידיעה המפותלת הזו:
סקר TIM מצביע על ירידה בחשיפה לרוב האתרים הישראלים בחודש פברואר / נועה פרג
"גלובס" בעשירייה הראשונה (9) בדירוג החשיפה ממקומות העבודה, לעומת מקום 15 בלבד ל"דה מרקר"
במרבית האתרים הישראלים ניכרת מגמת
היחלשות ניכרת בחודש פברואר, כך עולה מסקר TIM החודשי [...] גוגל ופורטל וואלה, המדורגים במקום הראשון והשני בהתאמה,
התחזקו במעט לשיעורי חשיפה שבועיים של 90.8% ו-73.5% בהתאמה.
[...] מגמת הירידה לא פסחה על האתרים הכלכליים, בהם נרשם בפברואר
שוויון בשיעור החשיפה בין "גלובס" ל"דה מרקר" - 11.8% לשני האתרים. עם זאת, נתוני TIM לפברואר על חשיפה לאתרים ממקומות העבודה מבליטים את יתרון ל"גלובס" על פני "דה מרקר" - 13.6% ל"גלובס" ומקום 9 בדירוג החשיפה לאתרים ממקומות העבודה, לעומת 11.9% ומקום 15 בלבד ל"דה מרקר". העובדה שכניסות רבות ל"דה מרקר" באות מהרשת החברתית "דה מרקר קפה", רק
מעצימה את הפער בין שני האתרים לטובת "גלובס" בתחומי הסיקור העיקריים - חדשות כלכליות ונתונים פיננסים.
בין השורות
1. בעוד תת-הכותרת של גלובס מדברת על הפרש של כמעט פי שתיים בחשיפה של גלובס לעומת דה-מרקר, העובדות מלמדות שדה מרקר הצליח לעשות בשנתיים מה שגלובס הצליח בעשרים שנה: שוויון! אז בתת כותרת הם ציינו שזה "בחשיפה ממקומות העבודה", כאילו שהקוראים מטומטמים, ולא מבינים כי אנשי העסקים האמיתיים, מקבלי ההחלטות הבכירים, עובדים בעבודה ולא קוראים עיתונים, ואילו הפקידות והבטלנים שמשוטטים באתרי אינטרנט במקום לעבוד משפיעים על הכלכלה של מדורי הרכילות, לכל היותר...
2. בעוד שגלובס טורח לציין שהוא לא קורס לבד אלא שמדובר ב"במגמת היחלשות ניכרת", בין השורות, למתאמצים במיוחד, מסתתרת העובדה שאתר וואללה דווקא עלה בחשיפה ולא ירד. והנוכלות שבתיאור הזה בולטת במיוחד אם אתה לא קורא מטומטם שאליו מכוונת הכתבה הזו של גלובס, אלא מודע לכך שוואלה זה גם,
אוטומטית, דה-מרקר!
לא רק וואלה, גם Nfc שהחשיפה והפופולריות שלו עולה מיום ליום, מעצים גם הוא, כמו וואללה, את החשיפה של דה מרקר וזה מלמד שהנתונים הסנסציוניים על שוויון בין דה מרקר לגלובס אפילו מפתיעים עוד יותר, כי כשמוסיפים לדה מרקר את החשיפה שיש לכתבות שלהם בוואלה וב-Nfc, יוצא שמדובר בעיתון הכלכלי הזוכה לחשיפה המשמעותית ביותר בישראל, בניגוד מוחלט לכתבה המנוסחת בלשון מניפולטיבית בגלובס, לשון שהיא הונאה וגניבת דעת מובהקת, בכל קנה מידה של אתיקה עיתונאית ויושר אלמנטריים.
3. ואם כל זה לא הספיק - אז את ה"ידיעה" הזו מסיימת פסקת המחץ הבאה: "העובדה שכניסות רבות ל"דה מרקר" באות מהרשת החברתית "דה מרקר קפה", רק מעצימה את הפער בין שני האתרים לטובת "גלובס" בתחומי הסיקור העיקריים - חדשות כלכליות ונתונים פיננסים".
וואלה? האם הכתבת (נועה פרג) חושבת שהקוראים של גלובס הם רק המטומטמים שקוראים על חשבון שעות העבודה, ולא החכמים שמתפנים לקרוא חדשות בניחותא בערבו של יום עסקים מוצלח נוסף?
עיון חטוף (ומעיק למדי, חייבים לציין לגנות פלטפורמת הבלוגים המיושנת של דה מרקר) ב
קפה דה מרקר מפגין לראווה אליטה מרתקת, עשירה, מגוונת ומרשימה ביותר של בלוגרים מקצועיים. מקצועיים בניהול הכלכלה של המדינה. רשת אדירה של כתבים חופשיים, חסרי כל מחסום, אג'נדה וצנזורה של עורך והאינטרסים הסמויים שלו, המציפים את דה מרקר במגוון אדיר של ידיעות אקטואליות, סנסציוניות, ישירות ובלתי אמצעיות על כל מאחורי הקלעים של עולם הכלכלה הישראלי: בנקאות, שווקי ההון, עולם המשפט, עיתונות, פרסום, שיווק, יחסי ציבור, פוליטיקה, הון ושלטון, טכנולוגיה, אירועים כלכליים וחברתיים, מאמרי דעות, תרגומים וסקירה של כל מיני מציאות חדשותיות מאתרים שונים בארץ ובחו"ל, וסודות מחדרי החדרים של כותבים אנונימיים הנמצאים במרכז העשייה ומאחורי הקלעים.
אם זה לא "תחומי הסיקור העיקריים" לדעת גלובס - דומני שאין מנוס מלקבוע בוודאות כי יש להם בעיה חמורה ביותר בהבנת היסודות, המרכיבים והדרייברים המשפיעים ביותר על הכלכלה בישראל, כמו גם בעולם כולו.
עד כמה גלובס מודע לעוצמתו של הבלוג על פני עולם העיתונות של פעם? את זה כדאי לכם לקרוא באתר גלובס של היום: "
האם הבלוג התאגידי יהפוך לכלי המרכזי דרכו תתקשר החברה עם הצרכנים והעיתונאים?". ומהו שם המדור החדש וה"מקורי" שבחר לעצמו גלובס לפרסם את המאמר הזה? הממממ... "פינת
קפה דיגיטלית".
לסיכום, מהידיעה הזו שפורסמה בגלובס למדתי אפוא כמה דברים חשובים:
1. דה מרקר הצליח לעשות את הבלתי יאומן, ולזנק בחשיפה הישירה לכדי שוויון (!) מול האוליגרך הבלתי מעורער (לשעבר) של העיתונות הכלכלית, גלובס, בתוך תקופת קיום קצרה ביותר; בזכות עיתונאות מובהקת, מבריקה, דינאמית וחפה מאינטרסים זרים ופסולים העושים שימוש בעיתון לקידום עסקי הבעלים והמקורבים שלהם מחד, וסיכול ממוקד ופסול (שיקרי בעליל) של המתחרים מאידך.
2. דה-מרקר לא רק שהצליח להשוות מול גלובס את החשיפה שלו, אלא הכפיל ואולי אף שילש את החשיפה שלו, בזכות החשיפה האדירה לה זוכות הכתבות שלו המתפרסמות דרך קבע באתרים פופולריים כגון וואלה ו Nfc.
3. העיתון גלובס, שהוא עיתון שיש בו גם תכנים משובחים והיסטוריה מרשימה של הישגים עיתונאיים, מצוי כנראה במשבר עמוק וייאוש טוטאלי, עד כדי פרסום
כתבת התאבדות הבזה הן למי שכתב אותה, הן למי שנתן לה במה והן לכל הקוראים של גלובס.
4. מנגנוני ההונאה של פישמן מחלידים, בעוד החושים החדים של שוקן הצליחו לגרום לו להצליח במקומות שאפילו רופרט מורדוק וטד טרנר נכשלים: הוא זז הצידה וקידם אל מרכז הבמה את גיא רולניק. אילו הוא היה עושה את זה בימיו הראשונים של האינטרנט, עת הקים את רשת IOL המיתולוגית, סביר להניח שהיום שוקן היה נמצא ברשימת פורבס, קצת מעל הבעלים של פייס בוק ומייספייס, החיקויים הזולים של IOL הישראלית הישנה והטובה של לפני חמש עשרה שנים...
5. לזכותו של העיתון גלובס של היום חייבים איפה לזקוף את ההודאה הבאה: אז כתוב בעיתון: מחקר מגלה כי
שליש מהכותרות הראשיות בעיתונים מתייחסות לאירועים שספק אם יתרחשו.