עדות למדיניות המוטעית של ישראל בשטחים אפשר למצוא בסקר שפרסם המרכז הפלשתיני למדיניות ומחקר בראשות הדוקטור ח'ליל שקאקי, שפורסם בהרחבה בכל אמצעי התקשורת, וממנו עולה בבירור תופעת התגברות כוחו של ארגון החמאס וראש הממשלה המפוטר איסמעיל הניה מול תנועת הפתח והנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס.
השינוי הזה בדעת הקהל הפלשתינית אירע בחודשים האחרונים כתוצאה ממדיניות ישראל וצעדים שנקטה תנועת החמאס. אפשר להצביע בדיוק על הסיבות שגרמו לשינוי, אפשר לייחס אותו לפריצת הגבול עם מצרים על-ידי פעילי החמאס, מספר ההרוגים הפלשתינים כתוצאה ממבצע "חורף חם" של צה"ל ברצועה, הירי המרוכז של הטילים והרקטות לכיוון ישראל, הפיגועים בדימונה ובישיבת "מרכז הרב" בירושלים, המשך הבנייה בהתנחלויות והמבוי הסתום בשיחות על הסדר הקבע בין ישראל לבין הפלשתינים.
הבעיה העיקרית במדיניות הישראלית בעניין רצועת עזה היא שמדובר במדיניות הססנית המגיבה על צעדים של החמאס, מדיניות שאיננה יוזמת הכרעה ומנציחה מצב מתמשך אשר גורם נזק לתדמיתה של ישראל ומחזק את החמאס בעיני הפלשתינים.
המדיניות ההססנית הזו נמשכת גם היום כאשר ישראל מנהלת באמצעות מצרים משא-ומתן חשאי עם החמאס במגמה להגיע למצב רגיעה שתאפשר את ההתעצמות הצבאית של החמאס ברצועה באופן ניכר.
תנועת החמאס מציגה את מהלכיה מול ישראל כניצחון, כאילו שהצליחה ליצור "מאזן אימה" מול ישראל בדיוק כפי שעשה ארגון החיזבאללה ועכשיו ישראל שכביכול נכנעה מחפשת שקט בכל מחיר. אם כן מה הפלא שהפופולריות של התנועה גברה ברחוב הפלשתיני?
גם הרשות הפלשתינית ונשיאה מחמוד עבאס נחלשו כתוצאה מצעדי ישראל, רבים בעזה ציפו שישראל תכבוש את הרצועה ותשחרר אותם מהדיכוי של שלטון החמאס, עכשיו מתברר שאין פניה של ישראל למבצע צבאי רחב היקף ולתושבים הפלשתינים לא נותרה ברירה אלא ל"השלים" עם המשך השלטון הזה.
ומי עוד מרוויח מהמדיניות הישראלית? נכון, הרוצח מרוואן ברגותי היושב בכלא "הדרים" הישראלי לאחר שנדון לחמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים.
מהסקר של ד"ר שקאקי עולה כי ברגותי היה זוכה בבחירות מול ראש ממשלת חמאס איסמעיל הניה וכי הוא נחשב ליותר פופולרי מיושב-ראש ברשות מחמוד עבאס. המשוואה היא פשוטה, כוחו של עבאס נחלש ומייד עולה כוחו של ברגותי.
אני בטוח שהשרים בנימין בן-אליעזר וגדעון עזרא ושר הביטחון לשעבר עמיר פרץ ועוד כמה חברי כנסת מה"לובי" לשחרור של ברגותי ימהרו לנפנף בתוצאות הסקר ויאמרו "ראו, הרי אמרנו לכם, צריך לשחרר את ברגותי, הוא יספק את הסחורה לישראל".
ובכן, לא צריך לשחרר את ברגותי מכיוון שאין לתת פרס לטרור ומכיוון שהוא לא יספק שום סחורה לישראל. אין שום הבדל בינו לבין מנהיגי החמאס ביחסם לישראל ולאופן פתרון הבעיה הפלשתינית. כך זכה הרוצח ברגותי לתהילה בגלל החלמאות של מדיניות ישראל והוא הזדרז אתמול להודיע מכלאו, באמצעות עורך דינו, כי הוא שוקל להתמודד בבחירות לנשיאות שייערכו בשנה הבאה או ב-2010.
זה מה שחסר לנו, אחרי שנפטרנו סוף סוף מהרוצח הידוע יאסר ערפאת אנו עלולים לקבל רוצח נוסף בדמותו ובצלמו כנשיא הפלשתיני החדש, כמו שנאמר "מן הפח אל הפחת".
דעת קהל בכל מקום בעולם היא דבר נזיל שמשתנה במהירות. אם למדיניות ישראל בשטחים יש יכולת כזו גדולה להשפיע על דעת הקהל הפלשתינית מדוע שלא תנצל זאת באופן חיובי? מדוע שישראל לא תפגין נחישות בטיפול בטרור מרצועת עזה, תכבוש את הרצועה, תטהר אותה מתשתיות ומוקדי הטרור ותאפשר לנשיא מחמוד עבאס לאכוף שם את שלטונו? כך לפחות הפרטנר שעמו אנו מנהלים משא-ומתן יהיה יותר חזק, יקבל לגיטימציה ברחוב הפלשתיני ויוכל לממש כל הסכם שנשיג במשא-ומתן עמו. בדרך הזו יוכלו גם ישראל וגם מחמוד עבאס לוותר על מרוואן ברגותי, הוא יישאר בכלא עוד שנים רבות ולאחר כמה שנים שמו ייכנס לארכיון ההיסטוריה.
הגיע הזמן שישראל תפעל ברצינות ובעוצמה מול כוחו של החמאס, הפעולה הזו היא בראש ובראשונה לטובת האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. היא צריכה להיות מהירה ויעילה שתשים קץ לכוחו הצבאי לשנים רבות. שובה של הרשות הפלשתינית למלוא כוחה ושליטתה ברצועה יאפשר גם קיום בחירות פלשתיניות חדשות בשטחי האוטונומיה שיתנו לגיטימציה לתנועת הפתח ולמחמוד עבאס העומד בראשה.
נו? למה אנו מחכים? מדוע ישראל איננה הולכת בכיוון זה? שאלה טובה, הממשלה מבולבלת ואינה יכולה לקבל החלטות קשות וכואבות, מדי כמה שבועות כשהטרור מתגבר היא כמעט ועולה על המסלול הזה אך ברגע האחרון נסוגה. עכשיו היא מנסה למצות את המגעים עם המצרים בעניין רגיעה ברצועה.
אין מה לדאוג, גם אם תושג רגיעה היא תהיה לתקופה קצרה מאוד, החמאס יתחזק, יצטייד בעוד טילים ומייד ייצא לדרך להקיז את דמם של אזרחי ישראל. בסופו של דבר לא תהיה לממשלה ברירה והיא תצא למבצע "חומת מגן מספר שתיים" ברצועת עזה. אז אף אחד כבר לא ידבר על הפופולריות של החמאס מול הפתח, המשימה תהיה לחסלו לגמרי.