מדינת ישראל היא מדינת היהודים, הכשרות והשבת הן נושא מרכזי בהוויית העם היהודי, עם זאת אנו חיים במדינה חופשית אשר הגבול בין החופש דת והחופש מדת חייב להיות מאוזן והגיוני.
אין חובה לפתוח חנויות בשבת, יש מקרים שבהם פתיחת חנויות היא עבירה על החוק, ועל כן אסור להשלים עם פתיחה כזו, ועם זאת יש להכות מיידית בשיטת החרמות ככלי לשכנוע הדדי, מה שמקובל מאוד בתוך קהילות חרדיות פנימה, אצלנו - איננו רצוי ואיננו מקובל.
פעולות כאלה יש לחתוך בעודן באבן, ומאחר שהציבור החרדי הוא לצערו ולצערנו עבד נרצע של קבוצת פוליטיקאים ורבנים חסרי מעוף, קצרי ראות, ותאבי כוח, אין לנו אלא להכות אותה שכבה של קובעי מדיניות חרדים, ובמקום הכי כואב לה, בכיס.
הציבור החילוני, אשר מורשת היהדות חשובה לו, נושא על גבו, בהסכמה, הוצאה כלכלית ניכרת המחייבת בפועל כל יצרן מזון, להחזיק מערך של שמירת כשרות ופיקוח עליו, אך גם להסכמה זו יש גבולות, וככל שיימשך הטרור אשר יוזמים מנהיגים חרדים, חייב הציבור הכללי בישראל לחשוב שוב ושוב אם הוא מוכן לשאת בנטל הזה.
אך קיים נטל נוסף מאוד מאוד מיותר, אשר כל אחד מאיתנו חייב לשים לו קץ, והוא הכשר הבד"צ.
טונות של כסף שופכים היצרנים הישראלים (על חשבון הצרכנים) על-מנת לזכות בהכשר חרדי, הכסף הזה מניע תעשיה שלמה של רבנים ומפקחים ותתי מפקחים, אשר מהצד השני עוסקים בחרמות ונידויים.
עד כאן. כל מוצר שיש לו הכשר הבד"צ, הוא טרף מבחינתי ולכן יושב למדף מיידית.
כולנו כאיש אחד, נחפש את סמל הכשר הבד"צ ואם הוא קיים על המוצר - לא נקנה אותו - פשוט וקל, כי לבנו קץ, לבנו ממש קץ בהכשר הבד"צ.
ומנהלי הרשתות, ובעלי הרשתות, הרואים את דודי וייסמן נקרע בין מה שהוא רואה כמצפונו האישי, ובין חובתו לנהל את עסקיו בנאמנות ובתבונה - אנא יודיעו כולם, כי כל עוד מוטל חרם על החנויות של וייסמן, לא ייכנס לאף רשת מוצרים עם הכשר הבד"צ - והיצרנים - היצרנים יחדלו מלהעסיק את המנגנון הטפילי של הכשר של הבד"צ וימחקו כל זכר מסימני הכשר זה על מוצריהם.
מספקני אם הקולגות של וייסמן אמיצים כמוהו, אני גם חושש מהשתפנותם של היצרנים, אך אנו, הלקוחות, חייבים לקחת את הכשר בד"צ לידיים ולזרוק אותו לסל, ותוך חודש חודשיים, כאשר המוצרים האלה ירקיבו על המדפים, יבינו גם מנהלי הרשתות וגם היצרנים מה עליהם לעשות.
לבנו קץ בהכשר הבד"צ.