לעיר בת-ים יש פנינה ארכיטקטונית, מבנה שנחשב בעת בנייתו כ"משוגע", כיצירה אוונגרדית ואחד שלא מתאים למקום שבו הוא הוקם. רבים שאלו מה פתאום פירמידה הפוכה בבת-ים. במקום שסביבתו המידית לא הייתה מפותחת, מקום שלא היה בו קונטקסט. לרבים, המבנה הזה בעת הקמתו, נראה כשיגעון אומנותי.
במשך השנים רמסו אותו, חתכו חלקים מהגג שלו, הזניחו אותו בצורה פושעת, פגעו באיכותו הייחודית. הוא היה אז ונשאר גם היום כמבנה בעל תכונות מהפכניות, מבנה מרגש, שונה מאוד משאר הסביבה ובעיקר שונה מהיובש הארכיטקטוני היצירתי השולט והמוצג סביבו. בניין עיריית בת-ים הוא בניין ברמה אחרת, מוצלח, תמיד מרענן, מתאים גם לזמננו וגבוה ברמתו מהרבה פרויקטים חדשים, עכשוויים.
בניין עיריית בת-ים הוקם בשנת 1963. המבנה תוכנן על-ידי האדריכל אלפרד נוימן והאדריכלים צבי הקר ואלדר שרון שהיו צעירים ממנו וראו בו כאדריכל מוביל ומגבש את קונספציית המבנה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, הברוטאליזם והפירמידה ההפוכה, המטאפורה של ה- La Pyramide Inversée, היו זרם אדריכלי מקובל והגיאומטריה נחשבה כמודרנית. מבנים במקומות שונים בעולם עוצבו לאור עקרונות אלו. בניין עיריית בוסטון (Kallmann, McKinnell and Knowles 1964-69), בניין בנק ישראל בירושלים וגם מספר מבנים שתוכננו על-ידי משרד שרון אדריכלים, מבנים שנבנו בין השנים 1960-70 באוניברסיטת ניגריה, (Kibbutz + Bauhaus, by Arieh Sharon 1976), היו למעשה פירמידות הפוכות.
הבניין המדורג הפוך, המרובע והסימטרי, מורכב ממורפולוגיה פשוטה וחזרתית. פרטי הבניין לקוחים מאותן צורות שמקורן הוא בטבע. הבטון המחוספס משמש לא רק כחומר קונסטרוקטיבי, הוא גם החומר שיוצר את האורנאמנטאציה של המבנה. הקישוטים עשויים מבטון ולכן הם מאופיינים בקשיחות שנוצרת מטבעו של החומר וממלאכת הבניה מבטון, שבארץ באותה תקופה (וגם היום) לא הייתה מהמשובחות.
בולט מבחוץ כי לא נקבעה היררכיה בבניין. לא ברור היכן יושב-ראש העיר או היכן מתכנסת מועצת העיר. במבנים ציבוריים מאותה תקופה, משרדי ראש העיר היו בולטים ונמצאים במקום שולט, המרחבים הפנימיים החשובים היו בולטים בקנה המידה ובצורה שניתנה להם.
אמפיתיאטרון עשוי מבטון, עומד לידו. גם "שרוול" בטון גיאומטרי מרשים מחובר אליו. "שרוול" מילוט פיסולי יוצא מהמפלס העליון ומתחבר לו בקרקע למרחב מוגן. השרוול המפוסל יוצר הרגשה של פתיחות יצירתית ורצון המתכננים לעשות משהו אחר, משהו שיעורר את המחשבה, ואכן תעלת המילוט המסובבת הזאת היא עוד נקודת אור במבנה הייחודי הזה. לא ידוע לי אם הצבעוניות שעוטפת כיום את המבנה הייתה גם במקור. ברור לכל כי בתקופת בניית הבניין, הצבע לא היה חלק מהקונספט וחשיפת הבטון כפי שהוא, הייתה הגישה המקובלת.
המרחב הציבורי שמסביב לבניין העיריה נראה מטופח. נראה כי בשנים האחרונות ראש העיר עשה הן למען תושבי העיר והן למען הסביבה הפתוחה והגלויה. צדק יעשה למבנה אם יחזירו לגגו את האלמנטים הגיאומטריים שנתלשו ממנו, בחוכמה יעשו קברניטי העיר באם ישמרו את המבנה, ישפצו אותו ויעדכנו אותו לדפוסי חיים עכשוויים מבלי לפגוע באיכותו המקורית ובכוונת המעצב. עיריית בת ים מתכננת לעבוד למבנה חדש ולכן, יש להפוך את המבנה הזה, שמכיל בתוכו חלל עצום (אטריום), למרחב תרבותי עירוני, ספרייה, מוזיאון, בית תרבות, או כל מיזם תרבותי/יצירתי/אמנותי אחר, מקום שחופש היצירה ימלא את הגיאומטריה הייחודית שממנה הוא מורכב.
