שוב התכנסו להם עורכי הדין שלנו, לכנס השנתי שלהם.
האם התכנסו בשדרות? לא, לא התכנסו בשדרות.
האם התכנסו בשלומי? אוי לא, לא התכנסו בשלומי.
הם התכנסו באילת, חצי הדרך לחוץ לארץ.
מי שהגיע הגיע, ומה שמגיע מגיע, הם קורעים את ישבנם כל השנה, ומגיעה להם קצת מנוחה, קצת שמאל TALK, והכי הכי מגיע להם לשבת מסביב לזירת ההיאבקות החופשית CATCH AS CATCH CAN של בכירי המשפט, נשיאת בית המשפט העליון, הנשיא (בדימ.) וכמובן, שר המשפטים.
והם, המתאבקים, יודעים מראש שהם הולכים לאכול אותה, לחזור שרוטים ומוכים הביתה, עם ידיים ורגלים שבורות, אך הם לא מוותרים - הם ההצגה הטובה בסיר הבשר של עורכי הדין, והם לא מאכזבים, וכמו יין פטישים הם אפילו משתבחים עם הזמן.
ובמסגרת שוויון ההזדמנויות לנשים, לקחה הפעם הנשיאה דורית ביניש את כל הפרסים. היא אומנם נזקקה לקומפרסים, קרח, והרבה תחבושות על החבורות העמוקות והשריטות העמוקות ששרט בה שר המשפטים, אבל אם כבר קומפרסים, אז טוב שיבואו עם פרסים.
מוטיב מרכזי בנאומה של הנשיאה ביניש בפני באי הכנס הוא "איזונים ובלמים". איזונים ובלמים הם מונחים מעולם הפוליטיקה והדמוקרטיה, ובמקביל הם גם מונחים מתחום הבקרה, ואני מעדיף דווקא להשתמש במונחי תחום הבקרה.
בכל מערכת בקרה יש קטבים, קטבים הם באנגלית POLES, או בתרגום חוזר לעברית - פולנים.
כלל ברור בבקרה הוא שאם יש עודף פולנים בצד השמאלי של המישור, אזי המערכת יציבה, האיזונים והבלמים שלה תקינים. על כל OVER SHOOT יהיה משוב שלילי אשר יאזן אותה ולכל UNDER SHOOT יהיה משוב שלילי אשר יאזן אותה בכיוון החיובי.
לעומת זאת, אם יש עודף פולנים בצד הימני של המישור, המערכת מתבדרת, מערכת האיזונים ובלמים שלה יוצאת משליטה ובמקום להנמיך OVER SHOOTS היא מגבירה אותם ובמקום להגביר UNDER SHOOTS היא מחלישה אותם עוד יותר.
ממש כמו אותו זוג אשר הלך לישון בחורף; לבעל ולאישה יש סדין חשמלי עם בקרה נפרדת, והם מתחלפים בטעות בבקרים. הוא, חם לו מוריד את הטמפרטורה היא קופאת ומעלה ואז הוא חם לו עוד יותר, ומוריד - ושניהם מסיימים בבית חולים הוא מפוחם והיא גוש קרח.
בקיצור אפילו על-פי תורת הבקרה, ולא רק על-פי תורת לשכת עורכי הדין, על-מנת להיות יציבים חובה קודם כל שרוב הפולנים (והרי כולנו פולנים) יהיו בצד השמאלי של המישור.
ואחרי שהבנו מה משמעות השמאל TALK שבכנס הלשכה, ואת המפתח ליציבותה, בואו נעבור לשלב האיזונים והבלמים הפוליטי.
האיזונים והבלמים מתוארים כמפתח האחד והיחיד המחזיק את האומה הגדולה בעולם, אמריקה, ביציבות, על אף הדמוקרטיה והחופש שנתפסו בעבר כמקור לברדק.
כאשר גורם אחד מאט אותה, יש גורם אחר אשר ישתכר מזירוזה ולכן הוא משקיע ומזרז. אך החיפזון מהשטן, ואז ממש טרם האסון, מתגבש כוח נגדי, המאזן.
חלק מהיכולת של אמריקה להיות מאוזנת הוא הגודל שלה. גם מסה ענקית (m) מגבילה את יכולת האצתה והאטתה וגם הגודל שלה ענק (I) המגביל את יכול הסיבוב שלה, ואצלנו, דוגית, מישהו מפליץ בצד אחד של הארץ, והמים יורדים בצדה השני.
ולכן, אצלנו, מלאכת האיזונים והבלמים הרבה יותר מורכבת, טעות קטנה ואנחנו על הקרשים בצפון, טעות אחרת - ואנחנו על הקרשים בדרום.
ומה אנו רואים?
אנו רואים שר משפטים אשר מנסה לבצע מהפכות מעבר ליכולתה של המערכת לשאת, ואנו רואים מנגד נשיאת בית משפט עליון המנסה להקפיא את המצב הקיים, מעבר ליכולתה של המערכת לשאת.
פולני אחד בצד שמאל של המישור פולניה אחרת בצד השני, ואנחנו במקום להתקדם, מתנדנדים בלי סוף עד שנתפרק לרסיסים (מצב המוכר בתחום הבקרה כמצב של תהודה, כמו כוסות המתפוצצות לקולו של זמר אופרה חד פס).
זוהי מלחמה לחיים או למוות בין שני גורמי מפתח, כל אחד מייחל להתנדפותו של הגורם השני מהמערכת, שניהם עם פנים חרוצים, ששים אלי קרב.
אין כאן איזונים ואין כאן בלמים - יש כאן בלמים משוחררים ואפס איזונים.
תפיסת הציבור את מערכת המשפט כמשען אמיתי לאזרחים, ניזוקה מיום ליום, אחרוני תומכיהם של הנשיאה ביניש ותורת ברק נעלמים אף הם, ואז במקום שינוי איטי ומתמיד, פעם ימינה, פעם שמאלה, צועדת מערכת המשפט בצעדי ענק אלי שבר, שבר שממנו לא ניתן יהיה לשקמה.
לא איזונים לא בלמים ולא נעליים - שר מהפכן, המתעלם לחלוטין מהסיכונים ותופעות הלוואי, מול נשיאת בית משפט עליון חסרת מעוף, חסרת אומץ, מלכת הסטגנציה.
