ממשלת אולמרט: כישלון בעל כושר הישרדות

במארס 1980 התכנסו בשטוקהולם מומחים לארגון וניהול כדי לדון ב"כישלונות בעלי כושר הישרדות" (SURVIVING FAILURES). בסימפוזיון הוגשו 23 ניירות עבודה אשר ניסו להסביר כיצד פרויקטים כושלים מצליחים לשרוד ולשגשג תוך כדי שאיבת כספים ומשאבים מבלי שמישהו יצליח לעוצרם. אילו הייתה קיימת אז ממשלתו של אהוד אולמרט; לבטח הייתה מוצגת על ידם כדוגמה ל"כישלון שורד במשטר דמוקרטי". מדובר בתופעה ניהולית שבה העומדים בראש ארגון ממציאים שיטה יעילה להישרדותם ומזניחים את המטרה העיקרית לשמה נבחרו. בפעילות פוליטית אדם צפוי לעלות לדרגה גבוהה יותר ככל שנכשל כישלון חרוץ יותר. אהוד אולמרט שמאחוריו עשרות שנות פוליטיקה ממחיש פרדוקס זה היטב. ארגונים ציבוריים רבים מתוכנתים בצורה מעוותת להזיק לציבור למרות שהם נועדו כביכול לטובת הציבור! ראו לדוגמא את מפעל הפיס בעולם המערבי כולו, אשר אמור לגייס כספי ציבור מאנשים אמידים למען מטרות חיוניות. בפועל, מחקרים מראים כי בעולם כולו הפכו ארגונים אלו לסוחרי אשליות המסוכנים יותר מערי הימורים נוצצות. מיליוני אנשים קשיי יום משקיעים את השקל האחרון שלהם באשליית הזכייה. הארגון הזה משתכלל ומחזורו עולה בכ-20 אחוז לשנה. רבים שופכים לתוכו כסף כדי שחייהם של מעטים, ש"זכו" ייהרסו עקב זכייה בסכום כסף עצום שהיה יכול לשפר חייהם של רבים! כידוע, הזוכים האמיתיים הם מנהלי הפיס שמחלקים "מתנות" לראשי ערים, וצוברים כוח פוליטי אדיר. כתוצאה מכך קשה למצוא איש ציבור אשר יציע חלוקת כספים נכונה יותר. אולמרט תיכנת את ממשלתו בדרך דומה. מלכתחילה יזם אולמרט בעזרת אופורטוניסטים מהליכוד ומהעבודה את מפלגת קדימה. מפלגה שכל נבחריה מעוניינים רק בכיסא, והיא חפה מעקרונות. בנטישתם את הליכוד והעבודה הם שרפו את גשרי העץ הרעועים שחיברו אותם ליבשה ועלו לספינתו של אריאל שרון ויורשו אולמרט. בקדימה לא ימצא אדם אחד אשר יצביע בעד הפלת הממשלה בה הוא תומך כח"כ או מכהן כשר מטעמה! כדי להבטיח זאת מאיים ראש הממשלה במקדחת היד שלו לקדוח חור בדופן ספינתם! אין בקדימה אחד שיעיז בגלוי להציע הדחתו והם מתרים זה בזה שאיש לא יעז לטלטל את הסירה. רטינותיה של השרה ציפי לבני מעידות כי אין היא עשויה מהחומר ממנו קורצו מנהיגים. היא כאחרים רק יוצרת מראית עין של מנהיגות חלופית! כבר בהרכבת הממשלה התעלם אולמרט מעקרונות ודאג להרכיבה ממפלגות שהיו מוכנות לנטוש את עקרונותיהן תמורת כיסאות ושררה. כך הבטיח מראש שהממשלה לא תעסוק כלל בניהול המדינה אלא רק בחלוקת השלל. מפלגת הגמלאים נטשה את בעיות הגמלאים ונציגיה הקשישים קיבלו מכונית שרד והסחות דעת מיניסטריאליות חובקות עולם. מפלגת ש"ס כרגיל, המירה את עקרונות המוסר היהודיים תמורת כספים ייחודיים וחליפות שרים. גם מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ עלתה על סירתו של אהוד אולמרט. פרץ פותה להפקיד את סדר היום האזרחי מחוץ לממשלה ויצא לסקור במסוק צבאי את וועד העובדים הגדול והחזק של משרד הביטחון. האירוע המכונן של ממשלת אולמרט היה מלחמת לבנון השנייה. מלחמה שיזם רוה"מ בעצמו ובצדק, עקב מארב חיזבאללה לסיור צה"ל שהסתיים בהריגת חיילים וחטיפת 2 גופות. אולמרט הניח למדינה להישאב למלחמה ללא דיון רציני, וללא הכנה צבאית נדרשת. במשך עשרות ימי הלחימה הקפיד אולמרט שלא להפעיל את צבא היבשה במהלכים מהותיים, ולא לבצע מהלך נגד סוריה שהיה יכול לשנות אסטרטגית את תוצאות המלחמה. לעומת זאת, הפקיר מאות אלפי ישראלים שנמלטו מביתם המופגז מבלי שפרש עבורם אפילו אוהלים וסיפק להם תנאי חיים בסיסיים. אח"כ הפקיר את בעלי העסקים שקרסו להתמודד עם צבא פקידים על הפיצויים. תחת לחץ ציבורי גובר התעקש אולמרט להקים את ועדת וינוגרד בלי שניתנו לה הסמכויות המתאימות כדי לחקור ולהוציא מסקנות. למרות הכשל המובנה שיצר אולמרט במטרה לטשטש את גילוי מחדליו התברר לציבור כי המחדלים העיקריים נמצאים בחצרו. יתר על כן, הוא האחראי העיקרי למינוי שר ביטחון בלתי ראוי, כאשר הצבא כולו תחת פיקודו של רמטכ"ל יוצא ח"א, ונטול מטה כללי המתאים לניהול מלחמות יבשתיות. נוסף לכך, הוא עצמו לקח על עצמו את ניהול המדינה כאשר לא הכשיר עצמו מעולם לתפקיד ניהול מעצמה מזרח תיכונית המוקפת אויבים חמושים ותוקפניים. כתוצאה מניהול משפטי מוצלח של הדיונים, ובסיוע ספינים מוצלחים הצליח להישאר בתפקידו גם כאשר שר הביטחון והרמטכ"ל התפטרו. מיותר לציין כי במלחמה נתגלו כשלים עמוקים שהיו אמורים להיות מטופלים על-ידי אולמרט בתפקידיו הקודמים בהם כשל. החלפת שר הביטחון באהוד ברק בעל העבר הצבאי העשיר נועדה להרגיע את הציבור. לכאורה הייתה בידי אהוד ברק האפשרות לאלץ את הכנסת להרכיב ממשלה חלופית. ברק יכול היה לנקוב חור בדופן הסירה כאשר יוגשו המסקנות הסופיות של דוח וינוגרד. אולם התברר כי מינוי ברק הוא מהלך מוצלח במיוחד של אולמרט. אהוד ברק נמנע מקידוח דופן ספינת אולמרט והוכיח כי הוא וחבריו חוששים מבחירות כמו אולמרט וחברי הקואליציה שלו! מאותו הרגע היה ברור כי המקדחה שבידי ברק אינה חדה דיה. עתה כדי להרתיעו מקידוח הספינה מזכירים לו את פרשות העמותות והיחלצותו בשן ועין מחקירת מקורותיו הכספיים. איומים מרומזים לפיהם גם לבנימין נתניהו יש ממנים עמוקי כיסים נועדו לרמוז לנתניהו כי מוטב שלא ינסה לגייס מורדים ולנענע את הסירה. עוד יותר מכך, הם נועדו לשכנע את הציבור כי אין אלטרנטיבה נקיית כפיים לאהוד אולמרט, ולמנוע זליגת חברי כנסת החוצה מהקואליציה. איומים מרומזים נוספים הושמעו נגד אחרים לבל יזרקו אבנים ממרומי בית הזכוכית שלהם. אולמרט שכח רק להרתיע אנשים כמו מוריס טלנסקי, אורי מסר ושולה זקן. אותם ואת האחרים כבר קשה לו לנטרל. דווקא אזרחים חמושים במקדחות יד, שאין להם וולוו מיניסטריאלית יהיו אלו שינקבו ככברה את סירת ממשלו של אולמרט. בעת שעלתה האפשרות להדיח את אולמרט הוא ייצר את ספין הנסיגה מרמת הגולן כדי להפחיד את הציבור כולו ולמנוע קידוח סירתו. הציבור קץ במראית העין של ראש ממשלה העסוק מעל לראשו ב"איום האירני", נוסע נסיעות מפנקות לבירות העולם כדי לפתור בעיה שקומץ מפציצים יכולים לפתור בשעת טיסה אחת בלי חודשי ספינים המרמזים מי הפציץ ומדוע. דווקא הפצצת הכור הסורי מוכיחה כי הדבר העקבי היחידי אצל אולמרט היא האחיזה בשלטון שעבורה הוא ימסור חבלי מולדת לאויבים שהורה לתקוף בעצמו, כדי לשמור על "מקום העבודה שלו"!