היום ברי לכל, כי עקירת חבל קטיף, הרס ההתיישבות, הנסיגה ההזויה מרצועת עזה - היא שהתירה את רצועת הטרור המתגבר והיא שמביאה לשטחנו הריבוני את האלימות החמאסית והחזבאללית, שאיננה מבדילה בין זקנים לצעירים, נשים וילדים. הבריחה מעזה בניצוחו של "מר ביטחון" הישראלי, היא שזקפה את ראשם של ראשי הטרור הפלשתיני, היא שהקנתה להם את תחושת הנצחון שעליה מקונן עתה בדמעות התנין שלו העורך-דין ויסגלס.
אין לה גבולות לחוצפה - ומאמרו של ויסגלס יוכיח. הוא מתגעגע לשרון של 101, אל לוחמי שנות החמישים ששרון נימנה עליהם, כאשר בכוחות מעטים יצאו לפעולות התגמול המהוללות, לחמו בהצלחה בפורעים הערביים והביאו ביטחון לישראל הקטנה. אכן, יש שרון ויש שרון. יש שרון של 101, שרון האלוף בצה"ל, גנרל מהולל, שאחר כך כשר בממשלות ישראל הביא לתנופת התיישבות ברחבי ארץ-ישראל.
על שרון זה מעיבה דמותו האחרונה של שרון ראש הממשלה, הבולדוזר שהרס עד הייסוד כל מה שבנה, הן בהתיישבות והן בביטחון. תוצאות פעולתו ההרסנית הרי הן ניכרות בשטח, במאות משפחות יהודיות שהוגלו מבתיהן וטרם ניתן להן פתרון חלופי, ובאלפי תושבי הערים והיישובים בנגב המערבי שנתונים לירי מאסיבי מתמיד של רקטות ופצצות מהשטח שהופקר לידי אנשי ההפקר הערביים. רבים מהם שילמו בחייהם.
אם אין ביטחון היום לישראל, אם יש לנו ממשלה כה חלשה שנוקטת בצעדים בלתי שקולים, מפוחדת מן הצל של עצמה, שקועה עד צוואר במאבקי הישרדות פנימיים, בנשיקות ובמעטפות, אם מעבר לגבול שוררת היום תחושת נצחון, אם הרגיעה המדומה העכשווית מנוצלת להתחמשות ולהכנת המלחמה הערבית הבאה בישראל - הרי אריאל שרון, הוא ואלה שעזרו לידו, הם הם הנושאים באחריות העיקרית לכך.
עו"ד ויסגלס, שעשה שירות דב למנהיגו ולעם ישראל כאשר כיהן מנהל לשכתו וכיועצו הבכיר, הוא בהחלט שותף לפשע. אל נא יטיף לנו עכשיו מוסר, לא במאמריו מעל דפי ידיעות אחרונות ולא בהופעותיו הזחוחות בערוצי הטלוויזיה. יתכבד נא ויתכנס בדל"ת אמות ביתו או משרדו המשגשג, ואל נא ימשיך במתן עצות באמצעי התקשורת השונים לממשלות ישראל ולעם ישראל כיצד לנהוג אל מול האויב.
אל נא ימשיך במאמרי הזיגזג שמאפיינים את כל דרכו הציבורית-פובליציסטית, שרק הביאה נזק לעם ולמדינה. יש גבול לחוצפה, יש סייג לצביעות.