מה לא עושות חברות כרטיסי האשראי כדי למשוך אליהן לקוחות ולהתחבב עליהם. לצורך העניין הן מבטיחות להם, במסעות הפרסום האגרסיביים שלהן, הרים וגבעות. תוך כך הן גם משתעשעות, ככל שניתן, בהנפקת כרטיסים צבעוניים וצעקניים.
רק על משהו חשוב באמת הן, משום מה, פוסחות: כרטיס עמיד ושמיש לאורך הזמן שהוא מונפק. אומנם, הדעת נותנת שעקב שימוש מרובה, או בלתי-הולם בו, עלול כרטיס הפלסטיק להיפגע ולהישחק במידה מסוימת. במקרים קיצוניים אפילו מחייב הדבר הנפקת כרטיס חדש - בתנאי, כמובן, שהמדובר, באמת, במה שקרוי בלאי סביר.
מה שאירע לכרטיס ה"מאסטרכארט" שלי כבר היה הרבה מעבר לכך. כרטיס הפלסטיק הזה הצליח לחצות את כל הקווים האדומים האפשריים. כשקיבלתי אותו, לפני שנתיים, הוא נשא את הלוגו של אגודת העיתונאים, שעם חבריה אני נמנה. אלא שבחלוף זמן קצר מיום ההנפקה, הלוגו הזה, המקנה הנחות מסוימות בבתי-עסק למיניהם, פשוט נעלם ונמחק מן הכרטיס, כלא היה.
מאבק עיקש
אבל זוהי רק חצי צרה. מתברר שיש צרות גדולות יותר. הפס המגנטי, למשל, המוטבע על צדו האחורי של הכרטיס, נפגם בשל - לא תאמינו - מאבק עיקש עם פתח הכספומט, ברגע שביקשתי לשלוף ממנו כסף. מתברר שבדרך להוצאת המזומנים מן המכשיר האלקטרוני יש "קדימונים", שאינם משדרים על גל אחד עם כרטיס האשראי ויש להמתין, בסבלנות, עד להוראה: "אנא הכנס את כרטיסך". בהיסח הדעת לא המתנתי לרגע הנכון, וכהרגלי משכבר הימים ניסיתי להכניס אותו בטרם עת. כמוני נהגו עוד שלושה שהמתינו אף הם, בסבלנות, לרגע המיוחל. התוצאה: הכרטיס נפגם בצדדיו, בעיקר בפס המגנטי שלו, אבל את הכסף הצלחנו, בכל זאת, להוציא במאמצים משותפים.
אך בכך לא תמה סאת היסורים שלנו. עכשיו גם בגדה בנו לשונית הפלסטיק המודבקת מתחת לפס המגנטי. זו נועדה לצורך זיהוי חתימת בעל הכרטיס עליה. כל ניסיונותי לחתום על אותה לשונית העלו חרס. זו פשוט לא נשמעה לכל עט שבו ביקשתי לעשות שימוש. אז נכון, אומנם, שבישראל אין מקפידים על זיהוי החתימה ולא סוד הוא שהכרטיס האישי יכול לנדוד, חופשי חופשי, בין הבן לבין האב ואחרים, אבל מה לעשות ובחו"ל דווקא מקפידים על זיהוי בעל הכרטיס באמצעות החתימה.
צרת הצרות
אבל צרת הצרות נחשפה, להוותנו, כאשר נתבקשנו להמציא את שלוש ספרות הביטחון, המוטבעות על צידו האחורי של הכרטיס. חברת הנסיעות "איסתא", שבה ביקשנו לרכוש כרטיס-טיסה וחדר במלון, התנתה את ביצוע העסקה בחשיפת ספרות אלה, נוסף למספר כרטיס האשראי עצמו ותוקפו. זה כבר היה יותר מדי, כי כל מאמצינו לחשוף את הספרות המבוקשות - עלו בתוהו.
בצר לנו פנינו למחרת, בעצת איסת"א, לסניף בנק הפועלים שלנו בכפר שמריהו. כל פשפושי פקידי הסניף ומנהליו לגלות ספרות שכאלה העלו אף הם חרס. לבקשתנו, פנתה פקידת הבנק לחברת האשראי "ישראכארט" כדי למצוא מוצא מן הסבך. אלא שגם מכאן לא צמחה הישועה. פקידת החברה הצהירה באוזני הפקידה, ולחלופין גם באוזנינו, שספרות כאלה כלל אינן מופיעות במאגר שלה. ואילו לשאלה, להיכן נעלמו אותן ספרות-ביטחון מבוקשות - לא היה לה מענה.
כמוצא מן הסבך הזה הציעו פקידת הבנק, כמו גם פקידת חברת האשראי, להוציא כרטיס חדש "תקין יותר" כדבריהן. אלא שעד להנפקתו אאלץ להמתין מספר ימים, ובינתיים לא יוכל ספק הנסיעות לאשר את עיסקת כרטיס הטיסה והחדר במלון. עכשיו נותר רק לקוות כי הכרטיס החדש לא יהתל בנו, כפי שהיתל בנו עד כה. בינתיים נגזר עלינו להתנחם בעובדה שלסיפור הזה יש בנים נוספים, כפי שידעו להעיד באוזנינו אנשי איסת"א, כמו גם לקוחות של "ישראכארט".