פרשת "ראה" היא פרשה ייחודית מבחינה טכנית ומבחינה תוכנית. מבחינה טכנית - הפרשה כוללת קכ"ו פסוקים [וסימנך: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים"] ו- נ"ד מצוות [וסימנך: "ניצבו כמו נד נוזלים"]. כמו כן, לעולם, הפרשה תיכלל בשבע השבתות הידועות בכינוי: "שבע דנחמתא", כלומר: "שבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה ואשר בהן מפטירים נבואות נחמה מישעיהו מפרק מ' ואילך. ומבחינה תוכנית - הפרשה עוסקת במיגוון רחב היקף של נושאים ועניינים, כמו למשל: הברכה והקללה, עיר הנידחת, נביא השקר, מעשר שני, שמיטת כספים וסימני הכשרות: בבהמה ובחיה ["חיה - בכלל בהמה"], בדגים ובעופות.
הגם שפרשתנו משופעת במצוות ובנושאים רחבי היקף מאמרנו יידון בסוג מסוים מבין העופות הדורסים ואשר שמו מופיע ברשימת העופות האסורים באכילה. בספר ויקרא שמו של העוף נכפל: "איה" ו"דאה" [פרשת "שמיני", פרק י"א, פסוק י"ד] ובספר דברים שמו של העוף נשלש: "איה", "ראה" ו"דיה" [פרשת "ראה", פרק י"ד, פסוק י"ג].
האם השמות השונים שנזכרו בספר ויקרא ובספר דברים הם אחת מן ההוכחות שמדובר בסוגים שונים של עופות דורסים או שזהו, למעשה, אותו סוג של עוף ורק התורה מכנה אותו בשמות שונים?! מעיון במקורות שונים נוכל לסכם ולומר שישנם פרשנים וחוקרים הטוענים שמדובר בסוגי עופות שונים. והדבר המשותף להם, הוא: עופות אלה הם עופות דורסים, טורפים ואסורים באכילה בגלל טומאתם. לעומתם, ישנם פרשנים וחוקרים הטוענים שמדובר באותו סוג של עוף, באותה ציפור דורסת ובגלל סיבות שונות, שאין זה המקום והזמן לפרט ולהרחיב, התורה מכנה אותה בשמות שונים: איה, דאה/דיה וראה. אחד מן הפרשנים המובילים גישה זו, הוא רש"י הטוען כך בד"ה (דברים י"ד, פסוק י"ג): "והראה ואת האיה" והמסתמך על התלמוד [בבלי, חולין ס"ב:]: "היא ראה היא איה היא דיה". בהמשך דבריו של רש"י אנו נחשפים לשתי שאלות: א) "ולמה נקרא שמה ראה"?. ב) "ולמה הזהירך (הכתוב) בכל שמותיה (של הציפור)?
על השאלה הראשונה עונה רש"י בהסתמכו על המקור התלמודי הנ"ל: "ציפור זו נקראת ראה "מפני שרואה ביותר". כלומר: ציפור זו שונה ומיוחדת משאר הציפורים והעופות הדורסים בכך שיש לה כושר ראייה אדיר. עפ"י חז"ל: ציפור זו מסוגלת לראות למרחקים עצומים. ולהוכחת דבריהם, הם מציינים את העובדה שהציפור הזו "עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". כלומר: יש לציפור זו כושר ראייה של למעלה מ-800 ק"מ בקו אווירי. [ערך "איה", אנציקלופדיה מקראית, כרך א', 240 - 241 ואיוב כ"ח, ז'].
ונשאלת השאלה: האם באמת מסוגלת ציפור דורסת וטמאה זו לראות למרחקים שכאלה? או, אולי, השאלה היא: מה ראו ומה רצו חז"ל בתבונתם האדירה והגדולה ללמדנו במשפט: "עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל"?!
ולנו נראה לומר: חז"ל ב"ראייתם האין סופית" רצו ללמדנו ולומר שיש פה לקח חינוכי ומוסר השכל חבוי ונסתר. יש פה מסר "לשעתו ולדורות", והוא: ראו עד כמה גרוע ופגום מצבו של כל אדם ש"עומד" בבבל [בין אם הוא נמצא ממש פיזית בבבל, קרי: בגולה, בתפוצה, מחוץ לגבולות ארץ ישראל ובין אם הוא נמצא פיזית בארץ ישראל אולם במנטליותו, בפנימיותו, בחשיבתו וכו' הוא נמצא בבבל] ואשר כל מה שיש לו, זה לראות את הנבלות בארץ ישראל, כלומר: לראות את הפגמים, את ה"נגעים" ואת הדברים השליליים שיש בארץ ישראל.
עיקרו של דבר: מי שעושה זאת, כלומר: מי ש"רואה" באותה דרך, באותה הסתכלות שבה הציפור הדורסת: האיה, הדיה/הדאה והראה "רואה", הוא בבחינת "עוף טמא" ונכלל ברשימת העופות הטמאים ש"אינם ראויים לאכילה". ודו"ק!
ו"בשולי האדרת" נוסיף ונאמר: היות ועומדים אנו בשחרו ובפתחו של חודש אלול, חודש של חיפוש דרך, חשבון נפש ותיקון מידות ומעשים, הרשוני להציע כוון חשיבה ויישום פשוט ולא קשה של המושג "ראייה נכונה ואמיתית" ולא "ראייה של איה, דיה/דאה וראה" ואפילו שראייתה של ציפור זו היא ראייה למרחקים עצומים, הואיל והיא "ראייה פסולה ופגומה" היות שזוהי ראייה רק של "נבלות".
ועל אף הפגמים והדברים השליליים שישנם בארץ ישראל, בל נשכח כולנו שזוהי הארץ המובטחת, המובחרת והנבחרת [לה', כמו גם, לעם ישראל] מכל הארצות. זוהי ארצו של העם היהודי בכל הזמנים [עבר, הווה ועתיד] ולנצח נצחים. זוהי הארץ ש"עיני יהוה אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה". זוהי הארץ היחידה בעולם שצירוף האותיות הקדוש ביותר עלי אדמות - יהוה - טבוע ומשתקף בין ההרים והגיאיות העוטפים את אזור בית אל. צירוף שנראה (כמעט) בבירור מתוך צילום לוויני שצולם ע"י סוכנות החלל האמריקנית "נאס"א" כשנתבקשו ע"י הנשיא ג'ורג' בוש למפות את העולם.
