פרשת השבוע - פרשת 'שופטים' הכוללת צ"ז פסוקים (וסימנך: "בן אדם מה לך נרדם...") - כמו פרשת 'ראה' שקדמה לה, עוסקת במגוון נושאים ועניינים רחבי היקף, כגון: מינוי שופטים ושוטרים בישראל, הפרשת תרומה גדולה, עדים זוממים, היציאה למלחמה והיבטיה השונים, איסורים הקשורים לעשיית מאגיה בישראל, הסגת גבול ועוד. כמו כן, הפרשה משופעת במצוות רבות, מ"א מצוות (וסימנך: "זה אלי ואנווהו..."). מכלול של מצוות שדנות, עוסקות ונוגעות בסוג משטר מדיני, משפטי, דתי וחברתי שעתיד לקום לאומה הישראלית/היהודית לכשייכנסו אל "הארץ המובטחת".
בין יתר הנושאים והמצוות האמורות בפרשה נמצאת 'פרשת המלך' הכוללת את אחת ממצוות ה"לא תעשה", והיא: "שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל" (עפ"י 'ספר החינוך'), שנאמר: "כי תבוא אל הארץ... וישבת בה. ואמרת: אשימה עלי מלך... שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו. מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" [פרק י"ז, פסוקים י"ד - ט"ו]. מיד לאחר ההוראה האלוהית הקשורה במינויו של מלך ישראל, באותה נשימה ממש, התורה מוסיפה עוד שלוש מצוות "לא תעשה" שהן חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מ'פרשת המלך"', והן:
א. אסור למלך להרבות לו סוסים.
ב. אסור למלך לשכון בארץ מצרים לעולם.
ג. אסור למלך להרבות לו נשים.
הגם שהתורה, על אתר, מסבירה מדוע המלך הוגבל בריבוי סוסים, בריבוי נשים ובמגורים קבועים בארץ מצרים, רבים הם הפרשנים והוגי הדעות שהוסיפו נופך משלהם ונתנו טעמים לכל דבר ודבר. לצערנו, אין זה המקום והזמן להרחיב ולפרט מחמת קוצר היריעה, אולם, מהמשך קריאה ועיון בפסוקי 'פרשת המלך' [פסוקים י"ח - כ'] למדים אנו על הוראה נוספת (לא כמצווה) של התורה למלך שייבחר לעשות, כאשר הוא ישב על "כסא ממלכתו", והיא: כתיבת "משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכוהנים הלווים" וקריאה מתמדת בספר התורה. וזאת, כדי שהמלך ילמד להיות זהיר הן ב"מצוות שבין אדם למקום", קרי: "ליראה את ה'", כמו גם, "לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם... ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל..." והן ב"מצוות שבין אדם לחברו", קרי: "לבלתי רום לבבו מאחיו". ואם המלך יעשה זאת, התורה מבטיחה שהמלך יצא נשכר מכך, שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".
מכל האמור לעיל יוצא איפוא שמלבד העובדה שהמלך הוא בחירו של האל וישמש כמנהיג מדיני לעם, המלך ישמש ויהא מקור לא אכזב של דוגמא חיובית לעם ישראל. המלך אמור להיות מודל לחיקוי חיובי. מודל של "והצנע לכת עם אלוהיך (ועמך)". מנהיג שהמילה "אחרי" עבורו היא לא רק עניין של המלצה גרידא. על המלך מוטלת החובה להוביל את העם ולא להיות מובל, שהרי הוא משמש כאישיות המדינית הגבוהה ביותר בישראל, אך המדובר גם בהישגים מדיניים/כלכליים וגם בהישגים רוחניים/דתיים, כמו למשל: שמירת דרכי ועבודת האל בהיבטים שונים ומגוונים; יראת ה', שמירת חוקי התורה ואי סטייה מן המצוות "לא ימינה ולא שמאלה" כדברי קודשם של חז"ל [מסכת הוריות פרק ג' משנה ג']; "איזהו נשיא? - זה המלך... שאין על גביו אלא ה' אלוהיו". חשיבותה של מצוות מינוי מלך מישראל לעם ישראל כל כך גדולה בכך שהיא הייתה אחת משלוש המצוות, עפ"י קביעתו של הרמב"ם, שעם ישראל נצטווה בכניסתו לארץ: לבנות את בית הבחירה, להכרית את זרעו של עמלק ו...למנות עליהם מלך.
