"היד הנעלמה" הוא מונח מרתק, שטבע אדם סמית הפילוסוף והכלכלן הסקוטי בן המאה ה-18. בתמצית, הכוונה היא לכך שבמערכת של שוק חופשי יש מעין "יד" בלתי נראית (כלומר, "נעלמה"), הגורמת לבני אדם, שמטבעם דואגים לאינטרסים העצמיים שלהם, להתיישר גם לפי אינטרסים של הכלל - וזאת מבלי שהם התכוונו לכך. כך לדוגמה, סוחר הפותח חנות לממכר חולצות. אף על-פי שבאופן טבעי הוא ישאף למכור חולצות זולות ופשוטות עד כמה שניתן, היד הנעלמה תדאג שהוא יתנהל אחרת. סוחרים נוספים יזהו את הפוטנציאל, יגיעו לאותו אזור, יפתחו בתחרות מולו ולבסוף יאלצו אותו להוריד את מחירי החולצות ולהעלות את איכותן כדי למכור. יותר מכך, כאשר תהיה רוויה בחולצות, הסוחר הבא שיגיע לאזור יפתח במקום מכבסה, הבא אחריו מתפרה וכך הלאה.
נמצא, שאמנם הגיעו לאזור הרבה סוחרים שכל מטרתם לעשות כסף, אך היד הנעלמה הביאה לכך שממניעים אישיים כספיים טהורים, נפתחו במקום כל השירותים הנחוצים לאזרחים, ללא כל צורך בחוק שיחייב גיוון של העסקים או יגביל את המחירים שהם גובים.
הבעיה היא שבישראל היד הנעלמה הגיעה עד לקלפי. מאז תום מלחמת לבנון השנייה, כך נראה, פועל בישראל מנגנון ציבורי, תקשורתי ואסטרטגי ייחודי על-פי עיקרון פשוט: היד הנעלמה תעלים את הקלפי שבה עשוי להיות מונח פתק עם השם "ביבי". מגוון אנשים, מהקצה הפוליטי האחד עד משנהו, פועלים לכאורה ממניעים לאומיים, אישיים או מפלגתיים טהורים, אך כולם מוצאים עצמם בסופו של דבר פועלים בשירות "היד הנעלמה" החדשה: זו שתגרום בסופו של כל תהליך, שכמו בציור השבועי לילד, נעלמת הקלפי שבה הציבור יוכל להצביע "ביבי".
והרי רשימה חלקית של מעללי היד הנעלמה הזו: ציפי לבני מודיעה אחרי המלחמה שאולמרט לא יכול להמשיך בתפקידו, אך מחליטה שלא להתפטר מהממשלה שבראשה הוא עומד. איך זה קורה? היד הנעלמה יודעת שבסופה של התפטרות כזאת של לבני מחכות קריסת ממשלה והליכה לבחירות מוקדמות, והיד הנעלמה לא רוצה את הקלפי עם הפתק, אתם יודעים איזה.
הלאה: עמי איילון, לוחם צדק ומתמודד מוביל על ראשות העבודה, מודיע שבעקבות המלחמה אולמרט לא ראוי לעמוד בראש ממשלת ישראל. והיד הנעלמה? קודם היא גורמת לו להפסיד בבחירות המקדימות, אחר כך היא ממנה אותו לשר בממשלה של... אולמרט. אגב, גם לאחר בחירתו המשיך איילון לקרוא לאולמרט להתפטר (16.6.08), אבל היד הנעלמה החליטה שהוא לא יפוטר מהממשלה. פיטוריו עלולים לגרום חוסר יציבות שתגרום ל... ניחשתם נכון. התיאוריה עובדת.
ממשיכים עם היד: אהוד ברק. מה לא נאמר על האיש הזה - המתוחכם, מפרק השעונים, ההוא מאקירוב? לפני הפריימריז במפלגת העבודה הוא הבטיח שיפרק את הממשלה, ולא פירק; אחרי פרסום חקירת טלנסקי הוא כינס מסיבת עיתונאים. לכאורה - סיבה מצוינת להכריז על בחירות. אך היד הנעלמה החליפה לברק את הנאום: הוא יצא בקריאה מוזרה, חסרת תקדים, להחלפת המנהיג של מפלגת השלטון בעודו מכהן, במקום לערוך בחירות. למה לא בחירות? כי אתם יודעים מה היד הנעלמה לא רוצה. התיאוריה עובדת כמו שעון מפורק.
ועכשיו? כולם בהלם אחרי הפריימריז בקדימה. מכים על חטא. כל כך מתחרטים, מתחרטים בתזמון מושלם - כמו אדם שאוכל ביום כיפור ומסביר לעצמו שהוא "צם בין הארוחות".
אז מה היה לנו עכשיו? הייתה התמודדות צמודה בין מופז ללבני, פער של 400 קולות, הפרש של 1.6% מהקולות הדרושים לקבלת מנדט אחד (!) לכנסת. ולבני מנצחת. לא ייאמן. הרי אלמלא הוארכו שעות הפתיחה של הקלפיות, ייתכן שהתוצאות היו אחרות. ואלמלא פורסמו, לראשונה בתולדות המדינה, מדגמים בטרם הסתיימה ההצבעה, אנשים לא היו הולכים הביתה אלא מצביעים, ואולי התוצאה הייתה משתנה. ואלמלא פורסמו סקרים מגמתיים מוטעים לאורך חודשים ארוכים, ייתכן שהתוצאה הייתה מתהפכת.
רגע, אבל אם מופז היה לוקח את הפריימריז, זה היה מחזק מישהו שהשם שלו קצת מתחרז עם ציפי. אין עלֶיה. היד הנעלמה בקלפי שוב עבדה. רק חבל שהיד הזאת העלימה עוד משהו, כמעט שכחנו איך קוראים לו: דמוקרטיה.
