רגע לפני כניסת יום הכיפורים וסיום הפסטיבלים התקשורתיים סביבו, מעניין היה לקרוא את כתבה הרוע שהתפרסמה בעיתון הארץ על השנאה היוקדת של הטוקבקיסטים כלפי קרנית גולדווסר, אלמנתו של החייל אודי גולדווסר ז"ל על שום "אשמתה" שקיבלה הצעה להנחות תוכנית טלוויזיה בתחום איכות הסביבה.
או אז היו מבינים רבים מה גדולה הצביעות ומה עבה שכבת הצבע על פני המסכה העוטים אותה כל אימת שיש "סיבה למסיבה". מתחת למסכה זו מסתתר הפרצוף האמיתי של מי שמובילים את דעת הקהל, כולל טוקבקיסטים מגויסים שכל עבודתם הכפשות, זלזול ופגיעה ברגשותיהם של אחרים. זו התרבות ישראלית הגועלית, המכוערת והמעצבנת המתנקשת בחייהם של אלה שרק אתמול היו גיבוריה. אנו רוצים גיבורים תמידים, כאלה הסובלים וסבלותיהם היא הדלק המניע את היחס אליהם. איינו רוצים שיהפכו לאנשים רגילים כי אז לא יהיה במי לגעור, להשתלח ולשנוא.
ולחשוב שהכול בגלל תוכנית טלוויזיה שבה אמורה קרנית לעסוק בתחום התמחותה. למותר לציין שעיתון ה"ארץ" לא "מצא מקום" לפרסם את מאמר התגובה כי... המון סיבות היו לנגד עיני המחליטים. מאמר תומך כנגד מאמר המעורר את האינסטינקטים הבהמיים ביותר, כן. למען מאמר מסוג זה מוכר אלא שהמוצר טריפה הוא.
גילוי נאות: אני מכיר היטב את קרנית ומשפחתה, לכן יתכן ויהיה כאלה אשר יראו בשורות אלה ניסיון לגייס את ההכרות בכדי "לטהר" את קרנית מן האשמה הרובצת עליה משום רצונה לחזור לחיים נורמאליים אחר שנתיים ויותר של מאבק מתיש להחזרת בעלה המת. כן, הוצע לה להנחות תוכנית בטלוויזיה בתחום שבו היא למדה ומתמחה. מתוך הטרגדיה האיומה של חייה המשפחתיים התברר שיש לה כישרון, היא דעתנית ויותר מכל היא "עוברת מסך" בשפתם של מביני דבר. היא הזמינה את המסע התקשורתי המפרך, הכמעט בלתי אפשרי, כד להחזיר את בעלה הביתה. היא נקלעה אל תוך הסערה בעודה צעירה ונתגלתה כלוחמת עיקשת תוך ניצול מכוון של אחד האמצעים המשפיעים ביותר על חיינו: כלי התקשורת. זהו שם המשחק. אך, המלעיזים, האנשים הקטנים, שונאי אדם וקצרי ראות המגנים את כל אלה שאינם חושבים כמוהם, קמו על רגליהם כלהקה אחוזת אמוק והחליטו להשמיץ, לגדף, כמיטב המסורת המאפיינת קבוצת חולים פתולוגיים הסובלים מקנאה.
הפצת השנאה
כאשר הערב ירד והמוני בית ישראל התכנסו אל תוך בתי הכנסת או בביתם לקראת יום הכיפורים, ודאי גם אלה שמגדפים את קרנית יקראו בתפילות ויבקשו את רחמי שמיים, אך לא מן הנמנע שבתום היום הקדוש והעצוב הזה, יחזרו אל מלאכתם העיקרית: הפצת שנאה ופלגנות כלפי כל מי ש"הילתו" כגיבור כבתה. עם ישראל אוהב גיבורים, אך מרביתם עושה זאת כדי שיהיה את מי "לשחוט" ולהוריד. כן, זהו סוג של מזוכיזם ישראלי מוכר היטב, נטוע כעץ ששורשיו עמוקים מאוד.
אם יורשה לי לפנות אל קרנית ישירות אומר לה: קרנית יקירתי! אל תיפול רוחך מפאת הרעש הסביבתי הבלתי סביר של להקת הצעקנים והשפלים. בהכירי אותך אני יודע שאת חזקה, חכמה ושאינה נוטה לפי כיווני הרוח. רוחה של להקת המברברים היא רוח רעה, מעצבנת, אך בכוחותיך להתגבר עליה.
רבים עמך ומחזיקים לך יד ואצבעות כדי להצליח בחייך החדשים שממילא אינם קלים, וכל עוד עיסוק כזה או אחר עושה לך טוב, אל תסטי מדרכך. הטוקבקיסטים, כממרת חז"ל, ימשיכו לנבוח אך השיירה תעבור. הם ימשיכו להטיל מום במעשיך, אך את לבטח יודעת שכל הפוסל, במומו פוסל.
אין בין אסונך הפרטי לבין עבודתך החדשה כל קשר זולת העובדה שאת כשרונית, וזו עובדה המטריפה את דעתם של רבים שתבונתם והתמחותם היא בלגדף וחרף, ללעוג ולפגוע. התעלמי מהם כי אינם ראויים לשום התייחסות. כל תרומתם של הטוקבקיסטים הנלוזים היא לאפשר לעורכי המדורים השונים להתגאות במספר הקוראים של רשימה זו או אחרת. מאחורי אלמוניותם שהמדיום מאפשר, מסתתרים אנשים קטנים, רעים ובורים המנסים באמצעות שפתם הארסית והעילגת להוכיח שהם קיימים. הצלחתך תהיה עבורם פגיעה אנושה, לכן המשיכי בדרכך, למגינת לבם הגס של הטוקבקיסטים.
שנה טובה והמון רוגע, חג שמח לך ולכל משפחתך.
