המאמר על האנטישמיות ברומניה ("הזיכרון של נשיא רומניה", הארץ , 2.11.2008) עורר, כצפוי, תגובות שונות, במיוחד בעיתונות הרומנית. אפילו שגריר רומניה בישראל נזעק להגן על נשיאו שעל-פי תיאוריו הוא לפחות אחד מחסידי אומות העולם. לא זו בלבד שהשגריר לימד סנגוריה על הנשיא אלא קטגורים רבים יצאו נגד המקום המועט, לטענתם, שהוקצה לתגובת השגריר בעיתון הארץ. לקוראים הנכבדים מוגש בזאת שיעור בתקשורת דמוקרטית מן הסוג "המשובח", נוסח רומניה המתקראת דמוקרטית. ראוי שגם השגריר הרומני בישראל ייחשף לסיפור המעניין.
מאמר זה מבקש להמחיש עד כמה שיטות המאפייה הנלוזות שהיו נהוגות בתקופת הקומוניזם, שרירות וקיימות עד היום באיצטלה של דמוקרטיה. העיתונות אינה חפה מטעויות ובוודאי עליה לבדוק את עצמה כל הזמן, אך מכאן ועד לשימוש בשיטות של "בניית תיק" על-פי הדגם הקומוניסטי, ללא שום שמץ של אמת, הדרך ארוכה. יובהר הבהר היטב שאני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי במאמרי על האנטישמיות וכל שיטות הסקוריטטה (שירות הביטחון הקומוניסטי הרומני הידוע לשמצה) לא יפחידו אותי.
בעיתון "השומר" (Gardianul) המזכיר את התנועה "משמר הברזל" (Garda de Fier) האנטישמית והידועה לשמצה אשר רצחה יהודים רק משום היותם יהודים, מעוטר בצבע הירוק כיאה לתנועה הפרו-נאצית, פורסם מאמר תחת הכותרת: "השומר בעקבות צלו רוזנברג". תודו שרק הכותרת עלולה להעביר צמרמורת בגופם של קוראים הגונים. "אויב העם" נמצא על הכוונת. לאלה אשר מוחם המעוות הגו את הכותרת, יש לי לומר רק משפט אחד: לא תפחידו אותי ולא את שכמותי כפי שעשיתם פעם לאחרים.
ועתה לתוכן המאמר. במאמץ להתחקות אחרי עקבותיי ברומניה שמא ניתן להיאחז במשהו כדי ליצור דה-לגיטימציה, נשלחו "בלשי חרש" לעיר הולדתי יאסי כדי לאסוף מידע "מהימן". מקור המידע היא אישה בת 87, לפי דברי העיתון, המכירה אותי ואת משפחתי היטב. למען "אמינות" המקור, מצורפת לכתבה תמונה של הבית בו כביכול גרתי עם משפחתי, בית שרק מוח מעוות לחלוטין מסוגל לחשוב שיכול היה להיות בית משפחתי.
על-פי דבריה של אותה אישה שכנראה הם פרי מוחו הקודח והמעוות של העיתונאי, הייתה משפחתי משפחה בורגנית לעילא ולעילא. אינני מתבייש בעברי ולא במשפחתי. נהפוך הוא: אני גאה בה. לצערי הרב, שום פרט, מלבד עיר מולדתי, לא נכון כלל ועיקר. לא שם הורי, לא כתובת המגורים, לא ה"עובדה" שסיימתי ברומניה את הפוליטכניקום. כל אלה הם עלילות המזכירות את עלילות הדם או את "משפט הרופאים היהודים" ממקום אחר.
"התחקירנים" של העיתון אף מצאו לנכון לציין שבעצם אינני מתגורר כיום בישראל אלא בארה"ב. אין בכוונתי להצטדק בפני בורים ועמי ארצות. אני חי בישראל בה אני רואה את ביתי, בה נולדו ילדיי ובה לנצח אחיה. לכל האנטישמים ברומניה אומר: פעם שנייה לא תצליחו במלאכתכם ולא בשקרים שהפצתם על היהודים.
בפסקה מיוחדת, העיתון מוסר לקוראיו שתחקירני העיתון גילו שאפילו בהארץ אף אחד לא שמע אפילו את שמי, וייתכן והכל התחזות. הטלפונים והפניות הרבות, כך לפי העיתון, שהופנו להארץ הושבו ריקם. יאמרו הבריות אם אין זה תחקיר עיתונאי הראוי לפרס "פוליצר"!
המנטאליות של רבים מבין אזרחי רומניה לא השתנתה. גם בעיתונים מסוגו של העיתון המוזכר לעיל נתקבצו דמויות מוזרות המוכנות לכל מעשה נבלה. שקרים, דה-לגיטימציה באמצעות שיטות של גנגסטרים מן הדרגה התחתונה ביותר, כל אלה לא נעלמו מן הנוף הרומני. למען האמת, גם מקומם של כמה יהודים אשר "מכרו את נשמתם לשטן" לא נפקד משורות המשמיצים. סוג כזה של יהודים מוכר היטב בהיסטוריה היהודית, והמבין יבין.
לעיתונים מסוגו של העיתון "השומר" אין להתייחס ברצינות. הבעיה היא שעיתונים ועיתונאים הגונים לא יצאו חוצץ נגד השקרים שבכתבה שצוטטה לעיל. הרי לא תהיה זו הגזמה רבתי אם ייאמר ש"תקשורת" מסוג זה עלולה להכתים את כל התקשורת הרומנית. העיתונאים הרומנים היו צריכים להיות ראשונים להוקיע את התופעה אם יוקרת מקצועם חשובה להם, אך אף לא עיתון אחד היה מוכן לפרסם את ההכחשות שלי. כלי התקשורת קשרו קשר שתיקה המעורר חלחלה בקרב כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו. ועל כך נאמר: "היהפוך כושי את עורו ונמר חברבורותיו?".
והערת אגב: אם הבית שבו התגוררתי עם משפחתי, לפי העיתון, אומנם הולאם, מן הדין הוא להתחיל אולי בהליכים לקבלתו בחזרה. מבטיח לגמול לעיתון עבור כך גמול נאה.
