גם אם הרבי מלובביץ' לא יקום לתחייה במהרה בימינו, כ"כמשיח צדקנו" (כפי שמאמינים מקצת מחסידיו בחב"ד), המורשת שלו חיה וקיימת, והיא באה לביטוי שאין נעלה ממנו באירועי הטרור במומבאיי.
חב"ד (ראשי תיבות של
חכמה,
בינה,
דעת) היא תנועה חסידית מיוחדת במינה. כמי שנולד בבית חסידי (חסידי גור ו"אגודת ישראל") למדתי, מאז שעמדתי על דעתי, לעשות הבחנה בין תנועה דתית אורתודוכסית כמו "הליטאים" (בשעתם "המתנגדים") לבין החסידים של חצרות האדמו"רים. החסידים העלו את הסגידה שלהם לאלוהים ולתורה לדרגה של רינה ודיצה. ככה לא רק בשמחת תורה, אלא בחגים ומועדים ובעצם בכל ימות השנה. הם רקדו ושרו, שירים מסתלסלים ושירי לכת, ובכך הביעו את רצונם בשמחה לעשות רצון "אבינו שבשמיים". ככה גם תנועת חב"ד, תנועה חסידית אף היא.
עם זאת, בדבר אחד מרכזי נבדלו הדרכים בין חסידי אדמו"רים שונים לבין חסידי חב"ד. חב"ד יש בה יותר משמץ של "מיסיונריות". חסידות גור כמו "חצרות" אחרות, התרחקו ת"ק על ת"ק פרסה ממסע של גיור או "חזרה בתשובה". זאת לא משום ש "קשים גרים לישראל כמו ספחת", אלא, ככה אני משער, מטעמים מאוד מעשיים. שערו בנפשכם, בעיירה פולנית, או אוקראינית או רומנית, גם אם 40% מתושביה הם יהודים, נערה נוצרייה מתגיירת כדי להינשא ליהודי. אם לא פוגרום גדול היה פורץ, פוגרומון קטן וודאי היה מתרחש. או למצער איזו נוסח סלאבו-נוצרי ב"הגנה על כבוד המשפחה". בארץ, הסיפור הוא אחר לגמרי. המיסיונריות של חב"ד היא לא כלפי לא יהודים אלא ב"חזרה בתשובה". מונח זה בעצם מטעה. שכן, מקורו ללא ספק במציאות שבה יהודי דתי התפקר ואחר כך "חזר בתשובה". מכאן שיהודי חילוני יכול להיהפך לדתי אבל אין הוא בחזקת "חוזר בתשובה". זאת הערה אגבית.
חסידי חב"ד, בהנחיית מוריהם ורבניהם, החל ממייסד השושלת רבי שניאור זלמן מליאדי, במאה ה-18 ועד לרב יוסף יצחק שניירסון, הרב השביעי והאחרון עד כה, האמינו כי את התורה צריך להנחיל בדרכי נועם, בסבר פנים יפות ולא בחומרת סבר. אתה לא מחכה שהעם יתקרב אליך, אתה מתקרב אליו - במתינות ולא בכפייה. כאשר חסיד לובביץ' עומד ליד איזה דוכן בנמל התעופה ומנסה להלביש עליך תפילין, אם שעתך לא דוחקת, מן הסתם תעשה לו "טובה" ותשים את הרצועות על היד ואת הלולאה עם הטוטפת על הראש. בזה אתה גמרת. הלובאבצ'אי בזה התחיל. הוא שלח לחמו על המים וברוב הזמן אולי יצוף לו איזה מאמין חדש. ככה נהג הרבי מלובאביץ' בביתו, מעוזו ב"קראון הייטס" – Crown Heights שבברוקלין, ניו-יורק.
בעת היותי כתב בארה"ב, נוכחתי בקסמו של אדם נדיר זה, איש אשכולות, שהשתדל לא לפסוח על אדם בקרבתו, בלחיצת יד בטפיחה על הכתף, בלטיפה, ועוד מחוות חזותיות כאלה. היה בו מיזוג של טבעיות ותיאטרליות. אם היה לך זָקָן או היית מגולח למשעי, אם חבשת מגבעת או לא. כל זאת כדי להפגין אנושיות. כאילו להעביר מסר: אנחנו חסידים, לא אוכלי אדם. אנחנו, לא מה שאתם חושבים: קנאים חשוכים. מבחינה זאת אנשי חב"ד מקיימים את הציווי: "הייה יהודי באוהליך ואדם בצאתך", ובצידו האמירה: "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום". בדרך כלל, בניגוד לתנועה החסידית 'אגודת ישראל' ודומיה, תנועת החב"ד לא הייתה מפלגה. הייתה תקופה מסוימת עוד בחייו של האדמו"ר שנטתה בפומבי, כתנועה לצד ימין. זה פגע בה, גם באהדה וגם בתרומות.
פרישה עולמית
תנועת חב"ד לא הייתה התנועה החסידית הדומיננטית במזרח אירופה (הלא קומוניסטית) בין שתי מלחמות עולם. התנועה החסידית השולטת הייתה "אגודת ישראל". אבל במערב, ובעיקר בארה"ב היא החלה להתבסס, ושם, כאמור, ברובע ברוקלין שבניו-יורק קבע הרבי מלובאביץ' את ביתו, ואליו נהרו חסידיו וגם חילוניים, פשוטי עם ושועים. עם המבקרים נמנה גם נשיא המדינה זלמן שז"ר. כיום התנועה מונה 200,000 חסידים וכמיליון יהודים במעגל השני כלומר, באים לתפילות בבתי כנסת של חב"ד או משתתפים באירועים שונים בימי חג ומועד. כמו ארגונים דתיים חובקי עולם, לחב"ד מנגנון משומן מאוד, ארגוני וכספי. מקורות המימון הם תרומות של עמך ונדיבי עם, וכן משאבים כלכליים. אלה מאפשרים לה לפעול ברחבי העולם.
בתי חב"ד פזורים כיום ב-70 מדינות בכל יבשות תבל. נזכיר מקומות אקזוטיים כמו בכול המדינות הקווקזיות: אוזבקיסטאן, קאזאחסטאן, קירגיסטאן. בדרום מזרח אסיה: ווייטנאם, לאוס, קמבודיה וכמובן תאילנד. בצפון אפריקה - מרוקו ותוניסיה. במזרח אסיה: הודו, נפאל, סין, סינגפור, סרי-לנקה. למי שמתעניין, הנתונים מתפרסמים באתרים הרבים של חב"ד בעברית ובאנגלית Chabad world. "בתים" אלה משמשים בעיקר נוסעים מזדמנים שמטיילים או משוטטים בעולם, בעיקר צעירים ישראלים, אשר מוצאים בבתי חב"ד לא רק אכסניה חמה והשתתפות בטקסים יהודיים שלא מוכרים להם, אלא תחנת קשר מרושתת. לחב"ד רשת אינטרנט עולמית, ואתרים כמעט לכל "בית" שלהם. ככה גיליתי תמונה על בית חב"ד בקטמנדו בירת נפאל באתר של חב"ד בנפאל. הוא משמש בעיקר תרמילאים ישראלים שמגיעים לגג העולם והוא הומה. תחנות חב"ד אלה מזכירים את עידן ה- wagon trails במערב התיכון או בדרום מערב ארה"ב, נתיבים כמו Santa Fey trail שדרכם נסעו השיירות או מרכבות הדואר ובשל המרחקים הגדולים אז, תעבורה זאת לא הייתה יכולה להתבצע ללא התחנות בדרך. בעולם היהודי אלה הם התחנות של נתיב הנוודים הצעירים העכשוויים שלנו.
אין להעלות על הדעת כיום שצעיר שרוצה לפוש קצת בקטמנדו שבנפאל או בהאנוי שבוייטנאם, לא יזדקק לאכסניה המקומית של חב"ד. גם לצורך מנוחה וגם לצרכי קשר עם מטיילים אחרים ועם משפחתו בארץ.
אל השליחים המסורים של חב"ד ברחבי העולם התייחס, בעקיפין, הרב משה קוטלרסקי, הממונה, בין היתר, על שליחי התנועה, בהספד על גבריאל ורבקה הולצברג שנרצחו בפיגוע במומבאיי (ב-2.12.2008). "מוישלה (בנם היתום של בני הזוג – צ.ג.) אתה היום הבן היחיד של כלל ישראל, של 4,000 שלוחים ושלוחות בעולם. הם יאמצו אותך. אתה הילד שלנו, אתה תישאר השליח של הרבע לתמיד".
כפר חב"ד
מאז פטירת האדמו"ר, המרכז הרוחני עבר מברוקלין לכפר חב"ד, אף שהמרכז הלוגיסטי העולמי נשאר בניו-יורק. כפר חב"ד נוסד על-ידי האדמו"ר השישי לבית חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון בשנת ה'תש"ט (1949). היישוב ממוקם בין כביש רמלה-תל אביב לכביש ירושלים-תל אביב, ליד נתב"ג.
על הכפר לא פסחו פיגועי טרור. בשנת 1956 חדרו הפידאיון למקום ורצחו חמישה מהתלמידים ומדריך. על שמם הוקמה בבית הספר המחלקה לדפוס, אשר פועלת עד היום וקרויה בשם 'יד החמישה'. במהלך השנים הכפר גדל והתפתח, והשנה מתגוררים בו קרוב ל-9,000 תושבים. בכפר מוסדות חינוך רבים, החל במעונות ילדים, בתי-ספר, תלמודי תורה וישיבות, סמינרים ובתי ספר מקצועיים אזוריים. בו קיים העתק מדויק של בית הרבע בברוקלין. רוב התושבים עובדים מחוץ לכפר. עם זאת, הכפר עדיין שומר על צביונו החקלאי וחלק מהם מחזיקים במקום רפתות, לולים, כוורות דבש ופרדסים (מתוך אתרי חב"ד). כאמור, כפר חב"ד הוא הבסיס הישראלי של התנועה וכיום גם המרכז הרוחני שלו. אך גם בימיו של ה"רֶבע", המנגנון העצמאי של כפר חב"ד פעל בצורה משומנת מאוד. אני זוכר שבתקופת היותי מנהל מערכת החדשות של 'קול ישראל' בתל אביב, ר' זושייה הג'ינג'י, איש חב"ד להתרועע, מי שטיפל ביחסי ציבור או אחד מהם, היה בן בית במערכת. הוא הפציר בנו לבוא לבקר בכפר כל אימת שנראה לנכון, גם בשבת - אם נבוא לשם ברגל, כמובן. אני משוכנע שהיה מקבל אותנו גם אילו באנו ברכב, ומחנים אותו בחוץ.
כפר חב"ד במובן הזה ובמובנים אחרים הוא אכן "כפר גלובאלי". בימים אלה ממש הנפיקה החברה למדליות, מדליה של הרבי האחרון- השביעי- מלובאביץ'. חסידיו יאמרו שאין זה מקרה שהמטבע יוצאת בימים אלה של יגון ומצוקה. זאת הראיה שהוא חי וקיים. אבל במציאות, זה כמובן מקרי לחלוטין. אלא שגם אם זה מקרי, יש בו סמליות שרוחו של "הרבע" מרחפת על מאות אלפי חסידיו ותומכיו. ה"משלטים" של חב"ד ברחבי העולם מלמדים שזאת רוח אוניברסאלית של מנוחה ליגעים, של כיבוד בני אדם ומתן סיוע להם בעת הצורך.
בשעתו פעל מטעם ארה"ב בעולם ה- Peace Corps – חיל השלום. כיום לא שומעים עליו הרבה. לעם היהודי יש חיל שלום משלו, אלה חיילי חב"ד הפזורים ברחבי תבל ומושיטים יד. אני מקווה שזה מיושם לכל בני אנוש אשר זקוקים לעזרה. אני מצדיע להם, לחיילי ישע אלה.