התפיסה האינדיבידואלית על פיה הטרור הינו כביכול מאבק פלילי של יחידים, מנותקת מן המציאות. כך גם ההפרדה בין ישות לאומית ובין הגופים המלחמתיים היוצאים ממנה, באישורה, הסכמתה ותמיכתה. תושבי עזה אשר בחרו בטרור בבחירות דמוקרטיות חופשיות, הפכו את אנשיו לגיבורים לאומיים, מסיתים לטרור בתקשורת ובחינוך - אינם נקיים מרבב. כדי להסיר מעצמם אחריות עליהם להוכיח שהם מאסו בטבח המוני, כבר אינם תומכים בטרור, אלא הפכו להיות בני ערובה שלו. הסרת האחריות מבחירה מודעת, חופשית ועקבית של ציבור בוגר, לוקה בחוסר סבירות ואף גובלת בגזענות.
התפיסה לפיה רצועת עזה, הראשות הפלשתינית ולבנון אינן אחראיות לטרור היוצא מהן - אבסורדית. אם טילים ישוגרו לעבר ערי ישראל מתוך עיר בסוריה, האם העולם יתבע מישראל לספוג אותם בשקט או לחילופין להסתפק בפעולת קומנדו כירורגית? זהו כמובן אבסורד. כשם שטילים שישוגרו מסוריה יושמדו גם אם ישוגרו מתוך עיר, כך לגיטימי להשמיד מקורות אש מכל ישות אוייב אחרת. במלחמות נפגעו מאז ומעולם אזרחים, כך גם בהווה, ולצערנו זה עומד רק להחמיר בעתיד. ברור שלא רק אזרחינו יהיו חשופים למלחמה. גם במלחמה בעירק וגם בגאורגיה נפגעו אזרחים. לדרוש מלחמה ללא נפגעים אזרחיים, פירושו של דבר לדרוש מלחמה ללא מלחמה. זהו אבסורד שמעליב אפילו הגיון של יפי נפש.
הקונספציה על פיה מלחמה צריכה להתנהל ללא פגיעה באזרחים יפה, אך לצערנו, בלתי אפשרית. לא היה, אין ולא ייתכן דבר כזה. קונספציה זו שגויה על אחת כמה וכמה ב"מלחמת אזרחים" בה אזרחי צד אחד נשלחים לטבוח באזרחי הצד האחר. לאורך ההיסטוריה, כולל מלחמת העולם ה-II, הייתה טקטיקת הכרעת האוייב כרוכה בפגיעה מכוונת ואגרסיבית בעורף האזרחי שלו. המוטציה החדשה של דרכי ניהול המלחמה, גוררת בעקבותיה החלשה הולכת ונמשכת של הצד הנגוע בה, עד לקריסתו. הקונספציה הזו לקויה מבסיסה כיוון שהיא מפקירה חד-צדדית את אזרחי היישות התרבותית המקבלת אותה על עצמה.
כנופיות ברבריות כמו חמאס וחיזבאללה אינן מחוייבות אליה ולכן הן מנצלות אותה כדי לטבוח את אזרחי אוייביהן. הן זיהו את חולשות העולם הנאור והחלו לחגוג עליהן, לא במקרה השימוש באזרחים כ"חגורת הגנה" הפך להיות להיט בקרבן. לכאורה על-פי כללי המשחק החדשים הללו יכלה גרמניה להפציץ את לונדון, בעוד על בריטניה היה לשבת בשקט ולהבליג כדי שלא ייפגעו חלילה אזרחי דרזדן החפים מפשע.
הקונספציה הלקויה הזו אינה רק מעודדת מלחמת טרור, אלא אף מעודדת את הסלמתה עד בלי די ואת סופה מי ישורנו. ישויות הטרור נהנות מן המצב ועם הזמן הן משדרגות את יכולתן, זה עלול להגיע גם לטרור בלתי קונבנציונאלי, השמדה המונית ואולי אף לפצצות מלוכלכות. כך בסופו של דבר הקונספציה הזו איננה מונעת פגיעה באזרחים, נהפוך הוא, היא מובילה להסלמה הדרגתית עד לפיצוץ בלתי נמנע. אינטואיטיבית, הקונספציה אכן נשמעת יפה, אך בפועל יישומה הרסני בבחינת "כוונות טובות מובילות לגהינם". הקונספציה הזו כה "מוצלחת", עד כדי כך שהפכה כנופיות טרור (חמאס וחיזבאללה) לצבאות של ממש, שאף נהנים גם ממעמד מדיני כזה או אחר בעולם.
שיבושי דעת אתיים
מלחמה צריכה להסתיים בהכרעה, בוודאי מלחמה כנגד אירגוני טרור העוסקים בפשעים כנגד האנושות ומאמללים אוכלוסיות גדולות במשך עשרות שנים. תמיכה בהנצחת המלחמה, קורבנותיה, סבלה ובהסלמתה ללא גבול רק למען קונספציה חביבה, זו גישה הלוקה באי סבירות קיצונית. להותיר בידי מדינה רק את אופציית הכניעה לכל דרישות אירגוני הטרור ההולכים ומתעצמים תחת חסותה האדיבה של הקונספציה, גם זו גישה לא יותר מידי רצינית.
במלחמת השחרור, העולם הערבי קם עלינו להשמידנו. כך גם בששת הימים, ביום כיפור וביתר מערכות ישראל לסוגיהן. הציבור הפלשתיני תומך בטרור, ואף בחר באופן חופשי ודמוקרטי במפלגה הדוגלת רשמית בהשמדתנו. תיאורטית ומוסרית יש לנו זכות מלאה להשמיד את מי שקם עלינו להשמידנו. איננו רוצים בכך, אין לנו עניין בכך. אך למנוע מאיתנו להגן על עצמנו משום שהדבר יגבה מחיר אזרחי מן היישות הקמה עלינו להשמידנו? זהו שיבוש דעת טוטאלי!
אנו נמצאים במלחמה. אם היא בעצימות נמוכה זה לא מחייב לבלבל אותנו. זו מלחמה לכל דבר ועניין, והיא גובה את מחירה. אין צורך להתבלבל כמובן גם בזיהוי פני המערכה: המלחמה איננה סכסוך מקומי בין החמאס למתנחלים, אלא מערכה כוללת בין היישות הפלשתינית ליישות הציונית. זכותם של הפלשתינים כמובן לספר שהם בסך-הכל מתנגדים לכיבוש, מותר להם לטעון כל שיחפצו, האם זה מעניק להם את הזכות לבצע פשעים כנגד האנושות? האם זה יכול להוות תחליף לאמנת החמאס בה מוצהרת מטרת השמדתנו? כמובן שלא. אנחנו נמצאים גם בעיצומו של "תהליך שלום" אינסופי כביכול, האם זה צריך לבלבל אותנו עד כדי כך שנשכח שאנחנו עדיין במלחמה? לא.
היישות הפלשתינית בעזה בוחרת לשגר טילים על אוכלוסיה אזרחית בישראל מתוך האוכלוסיה האזרחית שלה. בהחלט מצער שאזרחי היישות המבצעת פשעי מלחמה - יפגעו, ואולם אם זו בחירתם - עליהם לשאת במלוא האחריות לכך. האם האחריות לבחירתם הפושעת והמודעת לטבוח בנו צריכה ליפול עלינו? לא רציני, גם לא מצחיק. הקונספציה שלכאורה הגיונית בבסיסה, בפועל גובלת באבסורד.
לסיכום: השבת אש לעבר מקורות הירי בזמן מלחמה - זו מלחמה, לא פשעי מלחמה! שיגור טילים על ערינו ואזרחינו זה פשעי מלחמה! דרישת העולם מישראל לספוג בשקט ירי טילים לעבר אזרחיה, או לשגר את חייליה לתוך מלכודות מוות ידועות מראש – היא בבחינת פשע. אין לשום מדינה זכות לדרוש מעשרות משפחות בישראל להקריב באופן מודע את בניהן למען "זכותם הלגיטימית" של הפלשתינים לבצע פשעים כנגד האנושות ולהחריב את עריה! קונספציה מוסרית זה אכן דבר יפה ומרגש, עם זאת, חיבור למציאות חשוב לא פחות. אשר על כן דרישת העולם מישראל להימנע מפגיעה באזרחי האוייב ובכך בעצם להפקיר את ישוביה, אזרחיה ובניה, ולהנציח סטטוס קוו של סבל ומלחמה תמידית ההולכת ומסלימה עד בלי די - צריכה להישקל מחדש.
