ועדת האלוף עמידרור לבניית ההנהגה פוליטית לציבור הדתי-לאומי, שסיימה אתמול את משימתה, מעולם לא התיימרה לשים קץ למחלוקות ולוויכוחים; אלו שבתווך קשת הדעות במחנה רעוע זה. היה ברור לכל, כי כל בחירה שתיעשה - תחשוף אותה לגלי ביקורת; בראש ובראשונה על-רקע העדפות אישיות (ח"כים שבוודאי היו מעוניינים להמשיך לכהן בקודש עד בלי די) וכלה בייחוס משקל וחשיבות, כאלה ואחרים, לייצוגי גוונים ותת-גוונים.
זהו הצפי הוודאי, שחזתה הוועדה אגב תוצאותיה. נהיר היה לחבריה, כי אין אפשרות להוציא את כולם שמחים ומרוצים, ועל-אחת-כמה-וכמה שלא מדושני עונג. מעשה-המרכבה הוא מטבעו בבחינת משחק תצרף (פאזל), שיש בו חלקים משמעותיים יותר או משמעותיים פחות, הכל לפי עין המתבונן.
עם זאת, הוועדה טרחה לעשות הכל, בהכרה וביודעין, כדי שאמון ציבור-היעד שלה ייסדק. ערפל קרב שכן תדיר בפורום המחליטים וחצץ בינם ובין הציבור; בשיקוליהם, בלבטיהם, במשאם ומתנם, במלאי חומרי הרקע, במכלול נתוניהם, במבחני (אמות מידה) ההכרעה, במידת הלחץ אליו נחשפו, כמו-גם באיתור הכיוון ממנו הגיח (לחץ זה) בשבתם כמורמים מעם ועוד.
צעדים תמוהים
המכשיר היחיד, שהיה שמיש בידי הציבור הרחב אותה עת כדי לפלס שביל אל שולי שולחן הנשיאות - היה האינטרנט, באמצעות אתר "הבית היהודי". זאת חרף המשקל הנמוך - כמעט המבוטל - שהעניקו מראש פטרוני הוועדה להצבעה הביתית האלקטרונית. גם כאן הציבור אמר את דברו, ולעומתו הוועדה גוננה בגופה בקנאות על מסוף הנתונים. שוב מהלך חשאי (ממוחשב ו-) מחושב.
הבחירות המקדימות (פריימריז), אלו שהבטיחו את גלגול מפתח ההכרעה בבחירת היו"ר לידי הציבור - גם הן נפסלו מלבוא בקהל, תרתי משמע. ועדה חשובה - אולי היסטורית - בחרה גם הפעם שלא להסביר ולנמק את צעדה התמוה, הגשר היחיד בינה ובין קהלה, חרף מינוי דובר מקצועי משופשף מטעמה.
ערפל הקרב כיסה על דמויות דומיננטיות לוחמות כמו הרבנים דב ליאור, אליקים לבנון, צפניה דרורי, חיים דרוקמן, הד"ר אשר כהן (מחולל הוועדה) ועוד. אלו לא טרחו לסלק את המבוכה הציבורית, בחסות שתיקתם הרועמת. הציבור המתין עד בוש למוצא פיהם בשלב זה או אחר (בלי להסתכן, כמובן, בחשיפת סודות מהחדר הסגור) בדבר גיוס המועמדים, הליכי הברירה, אופי הדיונים ומגמותיהם וכן ביחס לרוחות המנשבות.
סוף דבר הכל נשמע
הציבור הדתי-לאומי היה ונותר מבודד, כאילו נקלע לחדר האטום של מלחמת המפרץ הראשונה. בני הקהילות האמוניות, בבית בחברון ומחוצה לו, גם בשפלה וגם בשרון - השתעשע בבהייה בחללו של עולם. הציבור הזה - אבי הילד הצפוי להיוולד - הירהר בבטנה התופחת של אשתו ההרה (שנסתתרה מעינו בשבתה בוועדה) ולא היה עד לפעימות העולל בשוועתו מבטן. על אולטרה-סאונד - מכשיר לגילוי מומים מוקדמים - הס מלדבר. "כעצמים בבטן הלאה" - כפי שהתבטא קהלת - כך מהלכי הוועדה עד הגיחה מבטן.
אלא שסוף דבר הכל נשמע. הרכב הרשימה הסופי מסגיר את ידיו של האיש הפחות פופולרי בציבור זה. אילו היו מתקיימים פריימריז כמובטח - זבולון אורלב, פוליטיקאי כוחני, רב מעללים ואינטריגות - לא היה נותר כדמות ייצוגית. אבל הוא זכה בביטול מהלך מביך מבחינתו (הפריימריז) ולא עוד, אלא התברג כסגן היו"ר. נושא כליו, מזכ"ל המפד"ל, שר-שלום ג'רבי, צללית ציבורית, התייצב לא רחוק, ואילו זנבו הפוליטי של אורלב, ניסן סלומיאנסקי, אומנם איש יקר, הגון, איכותי וישר (אך נקי מרישומים של כישורי הנהגה) - לא נותר פצוע בשטח. אז מי אמר שלא דואגים לחברים?
כוכבים חדשים למראית עין
היו שטענו - במקביל להתרחשויות הנעלמות בחדר הוועדה - כי להליך בחירת ההנהגה ההיסטורי הזה צריך לתת ביטוי מאחד מובהק, כזה שלא יפסח על המתונים והפשרניים (מדינית ומסורתית) בשפלה ובשרון. עם זאת, ההזדמנות הראויה הזאת לא הביאה לבירור דמוקרטי הגון, נדיר ומיוחד, באשר להלך הרוח העדכני בציבור הדתי לאומי; זה שבתוך הקו הירוק וזה שפרץ מחוצה לו. ההתעקשות של עמידרור שלא לאפשר פריימריז - חסמה את הנתיב המסתורי הזה ואין לנו עוד הסטטוסקופ לאבחון המיית הלב הדתי-לאומי בחיפה ובקריות, בתל אביב, בגבעת שמואל, ברעננה, בכפר סבא ובנתניה.
היו שטענו אתמול, בסוף מעשה, כי שר-שלום ג'רבי, למשל, הוא תשובה עדתית ברשימה המאוחדת. הרשו לי להטיל בכך יותר מספק. אישיות פוליטית מובהקת זו, הבוחשת מאחורי הקלעים בשם יו"ר המפד"ל, אינה ריבוי פנים, אינה חדשנות ואינה בשורה. אני מכיר הרבה בנים לעדות המזרח, העולים על אחיהם האשכנזים בייצוג פרלמנטרי, ותמיהתי אך גדלה נוכח בחירתו של נושא כלים אפרורי זה. אלון דווידי, למשל, כוכב עולה, אישיותית ומנהיגותית - הוא הבטחה גדולה (גם מזרחי!) וראוי היה כי יתמקם כמספר 2 ברשימה, כמוהו הרב ד"ר אופיר כהן ורשימת "העולים ממזרח" עודנה גדולה.
לסיכום - אני יותר ממאוכזב מביצוע לקוי (במקרה הטוב) של שליחות גדולה, כפי שבאה לידי ביטוי עגום אמש, בעיצוב רשימה של אנשי מפתח פוליטיים וותיקים או בצלליהם, המעוטרים כוכבים חדשים אך למראית העין. מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש.