תוכנית המציאות 'האח הגדול' שהסתיימה השבוע הציתה מחדש ויכוח ישן שממאן לגווע - והוא מהי 'תרבות' ומהי 'תת-תרבות'.
הוויכוח הוצת לאחר שרבים הביעו שאט נפש ממה שהתחולל בתוכנית שהוגדרה במקרה הטוב כבעלת טעם רע ובמקרה היותר חמור כ'תת-תרבות' גסה ושטחית. ואכן, כל דיון שמנסה לקבוע כללים למה 'טוב' או 'ראוי' מבחינה תרבותית מחייב יצירה של קריטריונים או היררכיה של תכונות שאותן אנו מזהים כראויים. אך האם בעידן 'הפוסט-מודרני' שבו בהכרח כל מי 'שמעז' להציע סט של תכונות או חלוקה למה טוב ומה אינו כך, מוקע מיד ומואשם בפטרונות או באליטיזם. נשאלת השאלה האם זה בכלל אפשרי?
עד לעשורים האחרונים 'תרבותי' נחשב למה שקבוצה מצומצמת של סופרים, משוררים, ומבקרי תרבות החשיבו זאת כך. פעם זה היה ברור שמוצארט, ספרות קלאסית ואפלטון נחשבו כתרבות גבוהה וכחלק 'מהקנון' של התרבות המערבית. בעשורים האחרונים העניין מעורר סערה ואפוזיציה קולנית שמנסה לאתגר את הקביעה הזאת קמה וטוענת כי מה שנחשב אמיתי ומצוין קשור תמיד לאינטרסים של אלה המכריזים כך. הם טוענים כי הקנון המערבי נותן ייצוג יתר למה שנקרא - גברים אירופים, לבנים ומתים בעיקר. הם טענו כי הממסד הלבן הגברי והאירופ-צנטרי מנסה כך להנציח את מעמדו. המתנגדים טוענים עוד ברוח הרלטיביזם שכה מאפיין את השקפתם כי אין כל יחס של עדיפות לכל יצירה על פני האחרת ואין אנו יכולים לשפוט תרבות אחרת באמצעות הכלים שלנו.
אז מי צודק בוויכוח ואיך אפשר להכריע בו?
מילון אבן שושן מגדיר 'תרבות' "סך ההישגים בהתפתחותו הרוחנית של האדם או של החברה בהשכלה, במדע, באמנות בדת ובמוסר...". אם כך המילון מזהה תרבות במובנה החיובי כתוצר של ההישגים של האדם. וההישגים מושגים על-ידי מאמץ משותף של יחידים או של רבים. אם כך, לא הכל נחשב כהישג ורק אלו שהגיעו כביכול לפסגה והוכיחו עצמם ראויים להיחשב כהישגים. אפשר באותה מידה לשאול את רעיון האבולציה ממדעי הטבע אל מדעי הרוח ולומר כי אותם רעיונות ששרדו במבחן הזמן ראויים להישאר.
הרלטיביסטים צודקים וגם טועים. הם צודקים בכך שיש צורך להרחיב את המושג תרבות לא רק לכל מה שנחשב כמערבי ואירופאי אך הם טועים בכך שכל יצירה היא תרבות. כי תרבות דורשת גם סוג של אליטיזם ואין בכך שום רע. זוהי מהותו של החינוך המבקש להבחין בין האמת לבין הזיוף, בין הקיטש לבין האומנות, בין דברי חוכמה לבין פופוליזם זול. התרבות דורשת סוג של 'ברירה טבעית' שלנו כאנשים ספקנים ובעלי חוש ביקורת ואסתטיקה. כי אחרת לא תהיה כאן תרבות אלא דברי רהב ותעמולה בחסות ההמון הרוצה 'לחם ושעשועים'.
כאשר אנו מחפשים מהי 'תרבות' אין צורך להכביר במילים, פשוט תפעילו את אמת המידה, המוסריות והאסתטיות שטבועות בכם ותשאלו עצמכם היכן אני יותר למד, נפעם ומלא השראה? כאשר אני רואה 'האח הגדול' או את 'במרחק נגיעה' ו'בטיפול'? כאשר אני קורא קפקא, או כאשר אני קורא מותחנים זולים בטיסה?
לסיכום: תרבות היא אינה רק שאלה של השקפת עולם. היא שתקבע האם נשקע בדקדנס או שנשאף למצוינות ערכית, אסתטית ורוחנית. זוהי השאלה שעומדת בליבה של כל אומה החפצת חיים, 'והאח הגדול' היא לא רק תוכנית טלוויזיה היא גם ספר שמתריע מפני הסכנות של הטוטליטריות.