ביומו השלישי של מבצע 'עופרת יצוקה' מסתמנת תחושת מועקה בקרב המכנה המשותף של הציבור הישראלי, ותחושות של "דז'ה וו" מארועי מלחמת לבנון השנייה מחלחלות שוב לתודעה.
התגברות עוצמת הירי של החמאס ובעיקר ההתמקדות בפגיעה בערים מרכזיות, מעידות על תכנון מוקדם ולא על ירי השלוף מן המותן. ככל שנשמרת יכולת שיגור רקטות בצד היריב, כך סביר כי תלך ותגבר הפאניקה בצידנו, הגם שמאזן האבידות והפגיעות אינו ניצב על אותה סקאלה.
הרושם המתקבל, לפחות בהיבט המבצעי, הוא כי אזור צפון הרצועה הוכן כדבעי לשמש מרחב שיגורים מועדף של החמאס, וככל הנראה שיגורי רקטות לעבר שדרות והיישובים שמדרום לה מוערכים כפחות חיוניים ומשיעים מזווית הראייה של יחידות הרקטות של החמאס.
הנחת עבודה מוצקה זו מחייבת מענה אגמ"י אפקטיבי, או לפחות העסקה אינטנסיבית באש מנגד בתדירות ובעוצמה גבוהות. הדבר מחייב החלטה מדינית שכן עד כה טרם הופעלה ארטיריה צה"לית בגזרה זו.
מורל האוכלוסיה הישראלית עלול להפוך למימד משפיע על שיקולי מערכת הביטחון בהינתן התעצמות ירי החמאס, על אף התקיפות המאסיביות של חיל האוויר. בהקשר זה יוכל החמאס להיבנות מרושם של בריחת תושבים מאשקלון ובוודאי מאשדוד, היה וייגרמו אבידות משמעותיות בנפש במוקדים עירוניים גדולים. חמאס גם יוכל לטעון ל"מידה כנגד מידה" בבואו לספק סוג של לגיטימציה להרעשת מוקדים עירוניים בצידנו.
תמוה על כן כי טרם ננקטה "עליית מדרגה" בפעילות הצה"לית. יתר על כן יש לקוות כי צה"ל אינו ממתין להדלדלות מאגר רקטות הגראד של החמאס, שכן ספק אם נצברו ידיעות מוצקות על ארסנל הרקטות שלו מכל הסוגים ולכל הטווחים.
כל עיכוב במעבר לשלב הבא של המבצע יסכן באורח וודאי את הישגיו המקווים, ועלול להוביל למציאות של "יצא שכרנו בהפסדנו" הן במימד האזורי והן מזווית הראייה הבינ"ל. זאת ועוד, טועים הקברניטים בצידנו אם הם מייחסים משמעות "שוברת שיוויון" למימד הכמותי של ההרוגים בצד שכנגד. אדרבא, הצבר הנפגעים אך מעצים את המשטמה נגד ישראל, ובה בעת מייצר נוגדנים לא פשוטים בדעת הקהל הבינ"ל מזווית הבנת מניעיה של ישראל.
מאזן ההישגים של המבצע יימדד לפי מידת השקט שישתרר באזור עם סיום המבצע. נהיר כי החמאס ישאף להיות מסוגל "לאמר את המילה אחרונה" ויוכל לעשות זאת במטח ראווה של רקטות לעבר מוקד עירוני משמעותי או כלפי מתקן אסטרטגי בישראל. את זאת על צה"ל למנוע בכל מחיר.
על כן, בעוד אוזל החול בשעון החול המדיני, ומתעצמת הביקורת כלפי מהלכיה שלי שראל עד כה, הן בעולם החופשי ובעיקר במדינות הערביות והמוסלמיות, אין מנוס מהאצת המלכים הצבאיים כדי לרשום לזכותנו את מירב ההישגים הניתנים להגשמה בתוך פרק זמן קצר ביותר. צריך להכיר בעובדה כי התעמולה הפלשתינית הפשטנית להחריד, עושה את העבודה וצוברת נקודות במלוא מובן המילה. בהעדר הסברה ישראלית בשפה הערבית, להבדיל מהופעות ספוראדיות של דוברי ערבית מזדמנים בצידנו, נשחקת והולכת שארית נוכחותה של ישראל בספקטרום התקשורתי בזירה הפלשתינית והערבית על הנזקים הבלתי הפיכים הכרוכים בכך.
באותה נשימה יש למקד תשמת לב לפן הרגיש ביותר אליו נקלעו יחסי ישראל עם מצרים וירדן, לצד המשבר המסתמן במערכת ההידברות הישראלית עם הרשות הפלשתינית. ככל שהעולם ימשיך להיחשף לתמונות דם וחורבן ברצועת עזה, כך תתעצם מידת השחיקה של ההבנה למניעיה של ישראל במאבק מול ארגון טרור ג'האדיסטי אשר רמס את ערכי היסוד של חירותם של תושבי רצועת עזה.
נדרשת אפוא התעשתות של מקבלי ההחלטות בארץ כדי שיהיה ניתן למנף את הישגי צה"ל מן היומיים הראשונים של המבצע לכלל הכרעה במלוא מובן המילה.