צריך להבין שהערך של חיי אדם אצלנו הוא שונה לגמרי מזה שאצל הערבים ובייחוד החמאס. זה שהרגנו להם יותר מ-300 איש זה אומנם כואב, אבל מבחינתם הם עדיין יכולים להיות הצד המנצח גם כאשר מספר הקורבנות שלהם יהיו פי עשרה מזה שאצלנו.
אז מה באמת יכאיב להם? כדי לענות על השאלה זו צריך קודם כל לשאול מה הדבר שהכי חשוב להם? מה הם מנסים להשיג במלחמה שלהם איתנו? ובכן, התשובה לכך היא שמטרתם היא קידום השאיפות הלאומיות הפלשתיניות, קרי - גירוש היהודים מן הארץ והקמת מדינה פלשתינית בשטחיה. הניסיון שלהם עד כה הוכיח שככל שהם אלימים יותר בסופו של יום, לאחר הפסקת אש, ישראל מתקפלת ונענית לדרישותיהם. כך הבריחה מלבנון הובילה לבריחה מעזה שהובילה שוב למלחמה בלבנון ובריחה ממנה.
מסיבה זו, כל פעולה של ישראל אשר תגרום לנסיגה בשאיפות הלאומיות של הפלשתינים, תהווה מבחינתם הפסד משמעותי יותר מזה של אבדן של כמה מאות שוטרים או מספר מפקדי צבא. הדרך ליצור הרתעה מהסוג הנדון יכול לבוא רק על-ידי כיבוש מחדש של שטחים בעזה שנסוגנו מהם. ניתן לבצע זאת מבלי לסכן יתר על המידה את חיי חיילינו, וזאת באופנים הבאים:
א) העברת האחריות של ירי הטילים מהזרוע הצבאית של החמאס אל תושבי השכונות אשר נותנים מחסה ומגן אנושי לאותם משגרים. ברגע שהם אינם מתקוממים כנגד השימוש בהם כמגן אנושי, לא ניתן לקרוא להם יותר חפים מפשע.
ב) לאחר הזמן שהוקצב להם לעזוב את בתיהם יש להפציץ מן האוויר את כל הבתים בשכונה שנתנה מחסה לירי הטילים. ייתכן שלאחר שכונה אחת או שתיים שיימחקו מעל פני האדמה, החמאס יתחיל לחשוש שהדבר יביא לאבדן התמיכה הציבורית בו ויפסיק את ירי הטילים.
צריך להבין שהריסת בתים ריקים לעולם לא תביא לגינויים בינלאומיים באותה מידה של הריגת אנשים. תמונות של שכונות שנהרסו לא יקבלו תהודה בתקשורת העולמית כמו אלו של הגופות שהיו מוטלות ברחוב לאחר ההפצצה של טקס סיום קורס השוטרים.
הרעיון להכניס כוחות קרקעיים לעזה במטרה לבצע פעולות "כירורגיות" רק כדי שלא לפגוע ב"חפים מפשע" הינו אווילי ובלתי מוסרי לחלוטין. אסור בשום פנים ובאופן להפוך את חיילינו שוב לבשר תותחים, רק כדי שלא לפגוע בנותני המחסה למשגרי הטילים כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה.
ג) יש לכבוש את השטחים הריקים של אותן שכונות שמהן שיגרו את הטילים והן קרובות לגבול, ולהפוך אותן לרצועת ביטחון ואף להזיז את גדר הגבול בהתאם. הגבול יוזז חזרה רק לאחר תמורה הולמת מהחמאס, ולא במסגרת הפסקת אש.
במלחמת לבנון השנייה, לאחר שכל אוכלוסיית דרום לבנון כבר ברחה צפונה, שמעתי ברדיו ראיון עם אחד ממפקדי חיל האוויר, שהסביר את הקושי של המטוסים לאתר את משגרי הקטיושות בתוך הכפרים. כאשר המראיינת שאלה אותו למה לא הורסים את כל הבתים שביניהם מסתתרים המשגרים, ענה לה הקצין, שצה"ל הוא צבא הומאני ומעוניין שהחיים בדרום לבנון יחזרו למסלולם לאחר המלחמה.
נראה שעד שלא נערוך חשבון נפש נוקב וננפה מתוכנו תפישות מוסריות מעוותות שחדרו אלינו מהעולם הנוצרי במשך השנים, לעולם לא נצליח לצאת עם הישגים אמיתיים במלחמותינו.
