בים המסעדות של רחוב משכית שבהרצליה פיתוח יש אחת שמציעה, בלוגו של כרטיס הביקור שלה, "ים של חוויות קולינריות", ומביקורים חוזרים ונשנים בה הגענו למסקנה הברורה שאכן כצעקתה.
"אושן" (רחוב משכית 30), ממלכת הדגים ופירות הים הוותיקה, שבה ומוכיחה לקהל הסועדים המסור שלה, שגם מיתון מחריף לא יוכל לה. שעה שמסעדות-ים אחרות בסביבתה, כמו "ג'קו" הוותיקה, הרימו ידיים וננעלו - "אושן" ממשיכה לשרוד, ואפילו ביתר שאת, כשבמרוצת כל ימות השבוע היא תמיד שוקקת חיים.
פינוק לבטן
הגם שאיננו נמנים עם חובבי הדגה, מוכיחה "אושן" שהיא יודעת לפנק אפילו אנשים מוזרים כמונו, תאבי-בשר דווקא. כשהתיישבנו במרכז המסעדה אל מול אקווריום מקסים, ששטו בו לובסטרים ואויסטרים חיים, לא יכולתי שלא להבחין בריר הנוזל מפיה של בת הזוג, חובבת פירות הים. אבל, כיוון שהיה זה ערב צונן למדי, החלטנו להתחמם, תחילה, במרק-אפונה מהביל, שבמקום דגים שטו בו, לשמחתי האישית, קרוטונים.
עם יד על הבטן, כאן המקום להודות שמרק היום, משיב הנפש, ענה בדיוק על צרכי השעה שלנו. גם לחם הבית - פוקצ'ה חמה ופריכה, שליוותה את המרק - תרם אף הוא את חלקו הנכבד לעניין.
שווה כל אגורה
ואז הגיע תורן של המנות העיקריות. בת הזוג עטה, כמנהגה, על-מנת שרימפס וקוקי סן-ז'ק, שלדבריה הייתה תאווה לחיך. עבדכם הנאמן, שמאז ומתמיד אינו טומן ידו בחכת הדייגים, הלך אותה שעה על סטייק-אנטריקוט, שהוגש לבקשתנו מדיום, ושאליו התלוותה פירמידה קטנה של אורז, יחד עם צלוחית צ'מיצ'ורי, להשבחת טעמו של הסטייק משיב הנפש.
לקינוח הוגש לנו פאי-תפוחים חם מבצק פריך, עדין ורך, אפוי ממש ביד אמן. אספרסו כפול, כיד המלך, ולצידו סודה, כמנהגם של מביני שתייה סופנית, היוו את האקורד האחרון בארוחת המלכים שלנו. בנפש חפצה שילמנו תמורתה 258 שקל - ארוחה שהייתה שווה כל אגורה אפילו לאחד כמוני, שמתרחק ממאכלי הדגה כמו מאש, ועל אחת כמה וכמה לבת הזוג המתלווה ומבינת העניין.
