צריך, פשוט, לשפשף את העיניים כדי להאמין: במלחמה, המתנהלת בדרום, משחקת התקשורת הישראלית היישר לידיו של החמאס. כדי להשיג את יעדיו בשטח, שוב אין ארגון הטרור נזקק למודיעין משלו, כי התקשורת היא שעושה עבורו את המלאכה.
מאז פרוץ המלחמה, לא מהססים אמצעי התקשורת לחשוף את מיקומן המדוייק של נפילות הרקטות ולציין את מספר הנפגעים, כאילו היה מדובר בלוח של משחק. הגדילה לעשות הטלוויזיה, שדאגה לצלם, ב"קלוז-אפ", את מיקומם של אתרי הנפילה וסביבתם, וסייעה בכך לחמאס לכוון את טיליו בדיוק נמרץ ליעדים המבוקשים שלו.
בפרוץ המלחמה עדיין שמרה הטלוויזיה על "פרופיל נמוך", כיבדה את תקנות הצנזורה ושמרה על נוסח מעורפל, שאין בו כדי להסגיר יתר על המידה. מהר מאוד שונתה "מדיניות ההבלגה", ושמות היעדים המדוייקים שנפגעו פורסמו וצולמו מקרוב, כדי שגם האויב יוכל "ליהנות" מן המידע. לא רק שם היישוב פורסם; גם הרחוב שבו אירע הפיגוע. וכדי להמחיש את הידיעה, היא לוותה גם בצילום חד וברור.
כאן המקום להזכיר, למי ששכח, כי כלי התקשורת בישראל כפופים לצנזורה הצבאית בתוקף התקנות לשעת חירום. תקנות אלה מקנות לצנזורה סמכויות מפליגות-לכת לאסור פרסום העלול לפגוע בבטחון המדינה.
מסמך-תזכורת
רק בשבועות האחרונים דאגה הצנזורה לשלוח מסמך-תזכורת על כך למערכות העיתונים. במסמך מפורטות, בין היתר, הגדרות ברורות של האסור והמותר לדיווח במקרים של ירי תלול-מסלול לעבר ישראל. כך, למשל, חל איסור חמור על אזכור מיקומן המדוייק של פגיעות הרקטות, כשניתן לדווח על מיקום הפגיעה רק ברזולוציה של מועצה איזורית מסויימת. בכל מקרה אין הצנזורה מאשרת פגיעה במתקן אסטרטגי או במתקנים צבאיים, ופגיעה בחתימה גבוהה יותר תהיה, על-פי התקנות, באישור הצנזורה בלבד.
המסמך, שנחתם בידי הצנזורית הראשית, אל"מ סימה ואקנין-גיל, מזהיר כי "הצנזורה תדאג לאכוף יישום ההנחיות בדבר מיקום הנפילות". באותו מסמך מבהירה הצנזורית כי כל חריגה מהנחיות אלה תטופל באמצעים משפטיים.
אבל, למרות ההנחיות המפורשות, היו מי שהחליטו לצפצף עליהן והצנזורה, מסתבר, לא מיהרה להסיק את המסקנות המתבקשות. היא מצטיירת כחלשה מדי, ועם ידיים כבולות.
במהדורת "מבט", של הערוץ הראשון, שודר, למשל, צילום, האסור לפרסום באופן גורף, ממקום נפילת רקטה. בערוץ השני, לעומת זאת, במסגרת התנהלות צה"ל אל מול החמאס, דיווח הכתב הצבאי, רוני דניאל על כוונת הצבא להכניס כוחות קרקעיים לרצועת עזה.
כשהצנזורה שותקת
אלא שמשום מה, כאשר התותחים יורים, לא רק המוזות שותקות, גם הצנזורה שותקת. עובדה: למרות העבירה החמורה, לכאורה, החליטה הצנזורית הראשית שלא לנקוט בסנקציות כלפי הכתב או חברת החדשות. וכך, הפה שאסר היה גם הפה שהתיר.
לעומתו, שני כתבי הטלוויזיה האירנית נעצרו בפקודת בית המשפט, כשהפרו את הוראות הצנזורה וחשפו בשידור חי את הכניסה הקרקעית. נגד הכתבים נפתחה חקירה בחשד להפרת צו-צנזור, על-פי תקנות שעת-חירום, מסירת ידיעה סודית והפרת הוראה חוקית. הכתבים שידרו משטח ישראל, שעל גבול רצועת עזה, ואת השידור העבירה ניידת-שידור מופעלת בידי ישראלים.
מסתבר שגם ידה של העיתונות הכתובה במעל. ידיעות אחרונות פירסם ידיעה על לוחמים שרצחו, לכאורה, ערבים שנשבו על-ידי חיילים ישראלים, מבלי שזו הוגשה לאישור הצנזורה. במשרד הביטחון ובלשכת הרמטכ"ל זעמו עם הפרסום ונטען כי יש בו כדי לסכן עוד יותר את החייל השבוי, גלעד שליט, המוחזק על-ידי אנשי החמאס.
ואילו מעריב חשף, בידיעה של הכתב המדיני, בן כספית, מכתב של גלעד שליט, בניגוד להוראות הצנזורה ומבלי שהוגש לאישורה. הכותרת הראשית של העיתון, שעסקה במכתב השני שכתב שליט משביו ושהועבר לישראל, נאסרה בפרסום, אבל הוצגה במעריב כ"חשיפה". על אף שדבר קיומו של המכתב היה ידוע לאמצעי התקשורת האחרים - הם נמנעו מלפרסמו, זולת מעריב.
אז מה עוד תבקש מאיתנו, חמאס, ואין ואין עדיין? עם אויבים שכאלה, לא צריך החמאס ידידים.