מאז הבחירות לרשויות המקומיות רק חלפו להם חודשיים, וכבר חוגגת אצלן האנרכיה. שוב אין הן רואות צורך לכרכר סביב תושביהן, שהרי אלה כבר עשו את שלהם והצביעו. וכמו לאחר כל מערכת-בחירות, לא מהססות הרשויות לחזור לסורן משכבר הימים: עכשיו אין צורך למהר ולסלול כביש או להרחיבו, וגם לא מוכרחים לרוץ מהר מדי אחרי מי שנזקק לעזרתן.
קחו, למשל, את עיריית הרצלייה. אתמול בבוקר קמו תושבי מערב העיר משנת הלילה שלהם, משפשפים את עיניהם כלא-מאמינים: אין להם לא חשמל ולא מים, והכל בהעדר התראה מראש.
בדיעבד הסתבר כי טרקטור, בשירות העירייה, באחד מאתרי הבנייה שלה, פגע בכבל החשמל הראשי וקרע אותו, כפי שכבר אירע בפעמים קודמות. כתוצאה מכך נותרו התושבים ללא חשמל עד לשעות הצהריים. וכאילו להכעיס, נראה יום לפני כן נהג טרקטור כזה פוגע במכונית חונה, לא-מאויישת, כשהוא נמלט מהמקום, בלא להותיר אחריו עקבות.
יבשו הברזים
ואם לא די בכך, שבתו בבוקרו של אותו יום גם ברזי המים. דייר שירד בבוקר לתיבת הדואר שלו, כדי לרוקן ממנה את עיתונו, הופתע למצוא בה הודעה שבלונית, כי "לרגל ביצוע עבודות לשיפור התחזוקה של רשת המים העירונית, תהיה הפסקת-מים לבתים מהשעה תשע בבוקר ועד לשעה שלוש אחרי-הצהריים ביום רביעי, ה-21 בינואר".
העובדה שעל-פי התקנות, מחוייבת הרשות העירונית ליידע מבעוד מועד את תושביה על הפסקה שכזו - ודאי לא ברגע האחרון - איננה, כנראה, מעניינה של עיריית הרצליה. אחרת לא הייתה נוהגת, כפי שנהגה, ושולחת, ערב קודם לניתוק, פוסט-פקטום, שליח מטעמה, כדי לשלשל את ההודעות לתיבות הדואר. לא היה זה אלא מעשה של גנב בלילה, כאשר הסיכוי שדייר כלשהו יתעמת עם ההודעה בשעה מאוחרת כל כך, פשוט שואף לאפס.
כך או אחרת, אין זה מחדלה היחיד של עיריית הרצלייה. פניות חוזרות ונשנות של תושבים אליה לנקות שטח-אדמה סבוך וקוצני שברשותה, מתחת לחצר בית-ספר, נענו תמיד בלך-ושוב. אין זאת כי אם סיכונם של תלמידים החולפים בשדה, כמו של בתים, לעלות באש - איננו מעניינה של העירייה. אחרת קשה לתרץ את המחדל שלה.
טענת העירייה על "העדר גישה הולמת לשטח, לצורך עבודות הניקוי", בוודאי שאיננה תופסת, כל אימת שהיא בעצמה מתעלמת, במודע, מהריסת צריף לא-חוקי שהוקם בשטח שבבעלותה על-ידי דייר מקומי, ושחוסם את הדרך לכלי העבודה הנדרשים.
חוק ההתיישנות
מסתבר שאותה עירייה, שאינה בוחלת בכינונו של צריף לא-חוקי, גם אינה בוחלת באגרת שמירה, בסך 15.50 שקל בחודש, שהיא מטילה על תושביה, בחשבון הארנונה שלה. רשויות אחרות, לעומתה, היו הרבה יותר הוגנות ממנה, וזה מכבר מצאו לנכון לבטל אותה.
עיריית הרצלייה גם אינה מחמיצה שום הזדמנות לארוב לתושבים, הנזקקים מטעמה לאישור לטאבו, כדי לגבות מהם, ממש ב"חאפ", בו-זמנית לאישור המבוקש ממנה, גם תשלום מצטבר, על מה שהיא מכנה, "חובות-העבר הרחוק". המדובר בתשלום אגרת-ביוב, שנפל על התושבים כפצצה משמים, כשהתברר להם כי העירייה פשוט "שכחה" לגבות אותו מהם בחשבונותיה השוטפים. עכשיו, לאחר שנים כה רבות של מחדל, "נזכרת" פתאום העירייה בקיומה של האגרה, כשחוק ההתיישנות על תשלומיה הוא ממנה והלאה. במדינה מתוקנת לא הייתה שום רשות מקומית, המכבדת את עצמה, מעזה לגבות מתושביה תשלומים נושנים שכאלה על מחדל שהיא בעצמה נושאת באחריותו. אלא שלא עיריית הרצלייה.
ואחרון-אחרון לא-חביב במחדלי העירייה: מעשה באזרח, תושב העיר, שהתלונן בפניה על גגון-אזבסט, שבנה שכנו ללא רשות ושממילא גם איננו חוקי בשל היותו מוכר כמסוכן לבריאות. אלא שבמקום לפעול להסרת המפגע הזה, מצאה העירייה לנכון להודיע לאותו תושב, כי היא מנועה מלהסיר אותו, בתוקף חוק ההתיישנות. הגגון, מסתבר, מוצב בשטח זה למעלה מחמש שנים, רק שעל הסרטן, המאיים, חלילה, להתרגש על מישהו, לא חל, כמובן, חוק ההתיישנות...