במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' ברצועת עזה הוציא ארגון חמאס להורג לפחות 16 פלשתינים, אשר נחשדו, לטענתו, בשיתוף פעולה עם ישראל. עיון ברשימת החיסול של חמאס מגלה כי אחד מהם היה חיידר ראנם, אשר נרצח בידי פעילי חמאס ב-7 בינואר 2009. חיידר ראנם (תעתיק - חידר ע'אנם) שימש במשך כשנה תחקירן בארגון בצלם עד למעצרו בשנת 2002 ע"י מנגנון הביטחון המסכל. בחקירתו הסתבר כי היה סוכן שב"כ בין השנים 1996-2002 ועמד בקשר הדוק עם פעילי טרור בכירים שאף התארחו בביתו.
לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה האיסלאמית בשנת 1986 עבד חיידר בישראל במשך חמש שנים ובכלל בתחום העיתונות וזכויות האדם. על-פי עדותו הוא החל לעבוד עם המודיעין הישראלי ב-1996 עת גויס בכיסוי של עיתונאי, ולאחר מכן נאלץ, לדבריו, תחת איום, להמשיך לספק מידע. בתחילה נדרש לדווח על הלך הרוח ברצועת עזה ועמדותיהם של אישים ברשות הפלשתינית ובאופוזיציה. לצורך זה היה עורך ראיונות עיתונאיים עם פעילי טרור ובין היתר ניסה, ללא הצלחה, לקיים פגישה עם מוחמד דיף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס.
אישורי הכניסה לישראל שהונפקו במסגרת עבודתו בארגון בצלם איפשרו לו להגיע לפגישות בישראל עם מפעיליו בשב"כ. בפגישות אלה הועברו לו סכומי כסף עבורו ועבור חלוקה לסוכנים אחרים באמצעות הטמנה בקופסאות סיגריות ופחיות קולה במקומות מוסכמים ולא מעוררי חשד. מנגנון הביטחון המסכל טען כי מידע שהעביר חיידר ראנם לישראל, הביא לחיסולו של ג'מאל עבד אל-ראזק, מראשי גדודי חללי אל-אקצה ובכירים נוספים בארגוני הטרור הפלשתינים. נגד חיידר נפתח הליך משפטי ברשות הפלשתינית שמעולם לא הסתיים ולאחר זמן דווח שהוא נראה חופש מחוץ לכותלי בית הסוהר.
ענת בילצקי, בעת שכיהנה כיו"ר הנהלת בצלם (וכיום חברת הנהלה בכירה) שיבחה בראיון לעיתון The Brooklyn Rail (יוני 2004) את איכות המידע שאסף ראנם עבור בצלם ומסרה פרטים נוספים על הפרשה, כמובא להלן:
"נהגנו לעשות את כל עבודת השטח בעצמנו, ואולם הגענו להבנה כי איננו יכולים להשיג את מה שרצינו, ולכן חיפשנו פלשתינים העובדים בשטחים הכבושים... יש לנו שבעה עובדים כאלה בכל אחת מהערים הגדולות בפלשתין. חיידר ראנם שהיה מרפיח, (עבד) בעזה, שהינו המקום הגרוע ביותר על פני כדור הארץ. הוא הביא לנו מידע טוב מאוד, אך לפתע בחודש יוני 2002 קיבלנו מידע שהוא נעצר ע"י כוח משטרה מסוים שם. הוא נעצר על היותו משתף פעולה, על שיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון הישראלים".
"בתחילה דרשנו בתוקף לשמור על זכויות האדם שלו, רק על-מנת לוודא שהוא לא יוצא להורג או יבוצע בו לינץ' בכלא... בשלב הראשון אמרנו שהוא חף מפשע וטענו, כי צריכה להתבצע חקירה והליך חוקי... אחד מחברי ההנהלה שלנו (של ארגון בצלם) שהינו עו"ד פלשתיני הלך לבקר אותו, וחיידר הודה שהוא עבד עבור השב"כ. הוא ציין (שמות של) אנשים אשר לאחר מכן חוסלו. אשר על כן, כאשר הוא הודה על דברים אלה, כל מה שיכולנו לעשות הוא לדרוש משחק הוגן, הליך חוקי וכולי".
"... מוזר הוא שחיידר עדיין צריך לעמוד למשפט. הייתה התחלה של משפט כלשהו, במהלכו הוא הודה באשמה, אך המשפט מעולם לא הסתיים. לא היה גזר דין. הוא נמצא בכלא בעזה ולפני מספר חודשים מישהו אמר שבמהלך שעות היום הוא (חיידר) הולך ברחוב ובלילה הוא חוזר לישון בכלא. אני הנחתי שבשנייה שהוא ילך מחוץ לכלא מישהו יירה בו. הסתבר, כי לאחר (מתקפת) ה-11 בספטמבר הייתה שמועה שהתרוצצה ולפיה לאל-קאעידה יש פעיל בעזה. נראה שחיידר דיבר על כך, יתכן שזה נכון ויתכן שלא, שהוא היה פעיל אל-קאעידה. עכשיו הוא גיבור מקומי".
במאי 2000 נעצר ע"י השב"כ עבד אל-רחמן אחמד, תחקירן שטח נוסף של בצלם וב-3 ביולי הוא הועבר למעצר מנהלי של 40 יום. גורמי ביטחון ישראלים הגדירו את אחמד "פעיל צבאי בכיר" ועיתון "אל-שרק אל-אווסט" תיאר אותו כ"חבר הוועדה המרכזית של החזית העממית". העיתון "טיים" דיווח בשעתו, כי כבר משנת 1994 נעצר אחמד מספר פעמים ע"י שירותי הביטחון של ישראל.
