בעקבות מינויו של גו'רג' מיטשל, לשעבר סנטור ממדינת מיין, לשליחו של הנשיא אובמה למזרח התיכון, מעניין להיזכר בדוח המגמתי שלו משנת 2001: "דוח מיטשל על אינתיפאדת אל-אקצה".
הורתו של הדוח הייתה בהקמתה של ועדת חקירה בינלאומית באוקטובר 2000 על-ידי הנשיא קלינטון, לבירור הגורמים להתקוממות הפלשתינית, מה שמכונה "האינתיפאדה השנייה" - כש"אינתיפאדה" הוא המונח הערבי ל"התנערות", קרי - התנערות מישראל. לראשות ועדה זו מינה קלינטון את סנטור מיטשל, שהוא ממוצא ערבי מצד אמו, וחבריה היו הסנטור לשעבר וורן רוּדמן, יהודי-אמריקני, ועוד שלושה דיפלומטים אירופיים.
התגובה הראשונית של ישראל עם פרסום הדוח הייתה אנחת רווחה, על כך שהוועדה, בניגוד לטענות של חוגים מסוימים, לא האשימה את ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, בהצתת המהומות של ספטמבר 2000, בביקורו בהר-הבית בירושלים.
אולם, למרות זה שוועדת מיטשל לא הפנתה אצבע מאשימה כלפי שרון, היא אימצה כל קביעה פלשתינית בדבר הגורמים לאלימות. היא קיבלה כנתון את הקביעה שהמהומות בהנהגת אש"ף הן בבחינת פעולות של תנועה ל"עצמאות והגדרה עצמית אמיתית", מבלי להתייחס למטרותיו של אש"ף, כפי שהן מופיעות בכל פרסומי הארגון, מפותיו והודעותיו לעיתונות, אפילו אלה שהופצו תוך כדי תהליך אוסלו: "שחרור" פלשתין, כל פלשתין, בשלבים, היא המטרה העיקרית של הארגון.
פגיעה ב"רוחו של תהליך אוסלו"
משום מה אפיינה ועדת מיטשל את המתפרעים, שהיו חמושים בבקבוקי תבערה, כ"מפגינים פלשתינים בלתי חמושים" - מונח שנלקח, כנראה, מדפי המידע של אש"ף, אשר פורסמו באותה עת. הוועדה אימצה את העמדה שכוחות הביטחון הישראלים לא ניצבו בפני סכנה ברורה ומיידית, כשעמד מולם המון וניסה להורגם בעזרת סלעים ופצצות תבערה. הוועדה גם לא ציינה שהרשות הפלשתינית הפרה את הכתוב בהסכמי אוסלו, בהצטיידה ב-50 אלף כלי נשק - מספר גבוה מזה שהותר לה על-פי ההסכם.
באופן מפתיע קיבלה ועדת מיטשל את התפיסה, כי לאנשי הביטחון של הרשות הפלשתינית "אין שליטה" על שירותי הביטחון שלהם, המצויים תחת פיקוחם הצמוד. היא גם לא קיבלה כאמינים את דוחות המודיעין, שתיעדו את תכנון ההתקוממות על-ידי הרשות הפלשתינית, ולא התייחסה למסמכים המצביעים על כך שהרשות הפלשתינית עמלה במשך שבע שנים על הכנת התקשורת, מערכת החינוך ושירותי הביטחון שלה לעימות האלים עם ישראל. ואמנם, בסוף מאי 2000 חשף קצין מודיעין ישראלי בכיר, בתדרוך לעיתונאים, מידע מודיעיני על כך שאש"ף תכנן לפרוץ במהומות בספטמבר 2000.
ועדת מיטשל כינתה את תפיסת ישראל כי הרשות הפלשתינית נכשלה במניעת התקפות טרור על ישראל, "דעה" בלבד, והתעלמה מהסתה עקבית ומתמשכת שבה הזין עראפאת את כלי התקשורת שלו במשך שבע השנים שקדמו לאינתיפאדה. הוועדה גם דחתה את האיפיון שנתנה ישראל לאינתיפאדה כ"מאבק מזוין שהוא כמעט מלחמה" - והאמנם יש כינוי אחר לצבא היורה פצצות מרגמה לעבר ערי ישראל? ועדת מיטשל גם האשימה את צה"ל בהריגת לוחמי אש"ף בעת לחימה, מבלי להציע אפשרויות פעולה אחרות. במקום לצאת בקריאה ברורה לאש"ף לחדול מירי אש הצלפים בדרכי ישראל ובכבישיה, הוועדה פשוט "גינתה את הצבתם של חמושים במקומות מגוריהם של אזרחים או בסביבתם", כשהיא משאירה לצופה מן הצד להבין כי התקפות של אש"ף משטחים ריקים הן מותרות.
ועדת מיטשל הציעה לצה"ל לשקול נסיגה לעמדות שבהן היה לפני 28 בספטמבר 2000, וזאת כדי להפחית את מספרן של נקודות החיכוך, כשהיא מתעלמת מכך שנסיגה כזו תותיר נקודות כניסה לרבות מערי ישראל ללא הגנה ראויה בשעת מלחמה. הוועדה גם דרשה שישראל תעביר לרשות הפלשתינית את כל כספי המיסים המגיעים לה, ושתתיר לכל הפלשתינים שהועסקו בישראל לשוב למקומות עבודתם, בהמליצה באורח מוזר על כך שישראל תשוב ותשלם משכורות לאותם אנשי אש"ף חמושים, שלחמו נגדה.
את קריאתה "לכוחות הביטחון הישראלים ולמתנחלים" להימנע מהריסת בתים וכבישים, כמו גם עצים ונכסים חקלאיים אחרים באזורים פלשתינים" - נראה כי ועדת מיטשל העתיקה מתוך ספר תעמולה ערבי: היא לא התייחסה לאפשרות שחלק מן העצים שנגדעו ומן האדמות החקלאיות שיוּשרוּ, שימשו בעת לחימה מקומות מסתור לאנשי הביטחון של הרשות.
הוועדה גם קיבלה את התפיסה ש"מתנחלים והתנחלויות [באזורים המיושבים ערבים] הם הסיבה להתקוממות הערבית", שכן קהילות יהודיות אלה ביהודה ובשומרון פוגעות ב"רוחו של תהליך אוסלו", וזאת חרף העובדה שבהסכמי אוסלו אין אפילו מילה אחת בדבר פירוקו של יישוב ישראלי כלשהו.
למעשה, ועדת מיטשל יצרה משוואה משונה בין "פעילות ההתנחלויות" ובין סירובם של פלשתינים לנהל משא-ומתן, כל עוד "פעילות ההתנחלויות" נמשכת, ובכך סיפקה לאש"ף תירוץ להמשיך בעימות המזוין.
בקיצור, דוח ועדת מיטשל מעיד לא מעט על אמינותו של ג'ורג' מיטשל כשליח למזרח התיכון.
