מי שביקר אי-פעם בדרום-אפריקה, התוודע מן הסתם אל איכותו המעולה של הבשר שעולה על שולחנותיה. סוד גלוי הוא שטיב הבשר הזה אינו נופל מזה המוצע במדינות מתחרות, כמו ארגנטינה, אורוגוואי, אוסטרליה וניו-זילנד, שהתפרסמו אף הן בבשרן המשובח.
את המטבח הדרום-אפריקני אמורה לייצג בארץ רשת המסעדות 'בלק סטיר', וזאת על אף ההבדל המשמעותי שבין איכות הבשרים של שתי המדינות. אבל, כשם שרשת 'אל גאוצ'ו' בישראל רחוקה מלייצג את איכות הבשר הארגנטינאי, מן הסתם גם 'בלק סטיר' אינה מסוגלת להתמודד עם איכות הבשר הדרום-אפריקני. ובכל זאת, מאחר שסעדנו כבר בעבר במסעדת הסניף ההרצלייני של הרשת (רחוב יוחנן הסנדלר 3) ונהנינו מן הארוחה שהוגשה בה, החלטנו לתת לה הזדמנות נוספת.
אלא שמהר מאוד נכונה לנו אכזבה מרה. מאז שנטשו את המסעדה בעליה הקודמים - זוג מסעדנים דרום-אפריקנים - היא שינתה את פניה לבלי הכר. בעליה החדשים, שלא ידעו את יוסף, הפכו אותה ממסעדת-צמרת יוקרתית למסעדה עממית למדי, והתוצאות נראות היטב בשטח: בעוד הבעלים הקודמים נתנו למסעדה את נשמתם והצליחו להפיק בה מן הבשר הישראלי את המיטב - הרי שהבעלים הנוכחיים נכשלו במשימתם הקולינרית כישלון חרוץ.
לא כתמול-שלשום
אפילו פני המסעדה עצמה כבר אינם נראים כתמול-שלשום: מוזנחת למדי, לא-מעוצבת, חסרת דקורציה מושכת ובעלת ריהוט ישן ומאובק. אפילו פיל המתכת הניצב בחזית המסעדה ושאמור לייצג את סמלה של דרום-אפריקה, העלה כולו אבק.
למנה ראשונה בחרנו במרק-בטטה, שהיה עשוי כהלכה. בת הזוג התפתתה לכיכר-לחם בסגנון דרום-אפריקני, פיקנטי למדי, שהוגש טרי ומחומ, עם צלוחית פסטו לידו. עד כאן הכל סביר, אלא שהנפילה הגדולה באה היישר עם המנות העיקריות.
הימרנו על שיפוד-פילה ענק של בשר-בקר, שלצידו הוגשו תפוח-אדמה אפוי בתנור ושעועית ירוקה. בת הזוג הימרה על 330 גרם בשר אנטריקוט, עם אותן התוספות. שתי המנות, מבשר קפוא, היו תפלות ויבשות, למרות שהיו אמורות להיות מוגשות מדיום-וול.
כדי לא להסתכן באכזבה נוספת, החלטנו לוותר על הקינוח. נחמה פורתא הייתה לנו התשלום עבור הארוחה הזוגית: 154 שקל. בסך-הכל תפריט עסקי ועוד של יום שישי בצהריים, במסעדה כמעט ריקה. אז אולי יש באמת דברים בגו!
