הסברה, הסברה!

לפני מספר ימים שמענו את אסד בפנינה מבריקה (כפי שצוטטה בעיתון 'הארץ' ביום 26.1.09): על אף ההצהרה האופטימית, תקף אסד את ישראל ואמר שבמגעים הבלתי ישירים בין סוריה לישראל הוכח כי ישראל אינה רוצה בשלום. "ישראל באופן כללי אינה רוצה כלל להשיג שלום. ניהלנו מגעים עם ישראל בשבועות האחרונים, אולם ישראל לא הביעה רצינות בנוגע לשיחות השלום, הובהר שהיא מבינה רק את שפת הכוח", אמר.

עוד אמר אסד שהוכח במהלך "עופרת יצוקה" שישראל מזלזלת באו"ם, במועצת הביטחון ובליגה הערבית, ותקף גם את ראש הממשלה, אהוד אולמרט: "אם אולמרט היה בא היום ואומר שהוא מוכן לשלום, מה נוכל לומר לו? נאמר לו שהוא פושע ושאיננו מנהלים מגעים עם פושעים".

שלשום בירך אסד את ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, בפגישתם בדמשק על "ניצחון ההתנגדות הפלשתינית בעזה", כך דיווחה סוכנות הידיעות הסורית "סאנא". לפי הדיווח, אסד הדגיש שכישלונה של ישראל בהשגת מטרות המתקפה בעזה הוא הוכחה למחוייבותם של הפלשתינים לזכותם לאדמותיהם ולבתיהם ולאמונתם העמוקה בניצחון הסופי על הכיבוש. לא צריך להכביר מילים על הדוחושב האורווליסטי הזה: זהו אותו אסד שרצח את חרירי, שעומד בראשה של דיקטטורה נפשעת, שהוא ואביו כבשו את לבנון, שחובר עם אירן אשר מענה מתנגדי משטר ואשר קוראת להשמיד את ישראל. מדהים שאצל כמה דיקטטורים ערביים "חירות היא עבדות בערות היא הכוח ומלחמה היא שלום", קרי "הם" מייצגים את כל מה שצודק/נכון/שלום/אחווה/הרמוניה/רוחניות (רק חסר צילום קבוצתי של אסד/אחמדינג'אד/הנייה בסגנון ילדי הפרחים ליד סמל peace מנגנים בגיטרות שירים של בוב דילן וג'ואן באאז). הניגון הצורם הזה של שילוב של דיקטטור עלוב בתוספת רהב מילולי על "ניצחון" של "התנגדות" שכמובן פועלת בכדי להשכין "שלום עולמי אחווה והרמוניה" לא פסח, כרגיל, גם על הנייה בתום המלחמה. השאלה היא מדוע ישראל מאפשרת לדוחושב הזה לעבור בשתיקה ואינה מגיבה? לקראת תום מלחמת עזה התבטאו כמה פובליציסטיים כי אין להפסיק את המבצע וזאת משום שהפסקת המבצע טרם 'מיטוט החמאס' יוביל להכרזות ניצחון מצדם. לא נכון. גם הגעה לשלב ת' של המבצע הייתה גורמת להם לצאת מן הבונקרים, לנער את האבק מעל השיער המאפיר, ולהכריז בקול גדול על "ניצחון אלוהי" תוך חפינה בשתי ידם של ההרס בכדי למנף אותו לעשיית עוד ועוד נפשות ל'72 הבתולות' ש"ממתינות לפלשתינים" (אם יואילו בטובם להיות שהידים). אצל הדוחושב האורווליסטים מטעם הפונדמנטליזם האיסלאמי המציאות אינה חשובה, חשוב מה מצהירים כשיוצאים מן הבונקר. ישראל, לעומת זאת, יכולה להגיב בהסברה מאסיבית. זה פשוט (הנה הוראות בנוסח מתכון להכנת עוגה): 1. לוקחים תוכנה לעריכת וידאו 2. לוקחים צילום של אסד/הניה/אחמדינג'אד באחד מנאומי הרהב האורווליסטים 3. לוקחים צילומים מארכיוני חדשות אשר מציגים פיגועי תופת של החמאס/גי'האד איסלאמי/הדיכוי הסורי את לבנון/האיומים של אירן להשמדת ישראל/האופן שבו החמאס דיכא את הפתח בעזה 4. גוזרים למקטעים 5. מדביקים לסירוגין: לאחר כל אמרת רהב של אסד/אחמדינג'אד/הניה מדביקים לצד האמרה תמונה מארכיון חדשות אשר מוכיחה כי מדובר בפלצן דוחושבי אשר כמו סטלין בזמנו, אשר כינה את ארצו "דמוקרטיה עממית" מדבר על "התנגדות לכיבוש", אך מדכא באופן הכי חשוך את כל מה שנע סביבו (אנשי פתח, סתם חשודים באי נאמנות לחמאס, לבנונים במקרה של סוריה, נשים במקרה של כולם). והנה ציטוט של כתבה מ'הארץ' מיום 29.1.09: מקורות פלשתינים סיפרו כי אנשי החמאס רצחו ביריות תושבים, או במקרים אחרים ירו ופצעו אותו ברגליהם "על המקום, בלי לשאול שאלות". בין השאר, הרגו פעילי פתח שנראו בקרבת אתרים של החמאס סמוך למועדי ההפצצות, כשברשותם טלפונים סלולריים והם לא הצליחו להסביר את מעשיהם במקום. במקרה אחד, שזכה להדים ברצועה, חטפו אנשי החמאס תושב מביתו, עינו אותו ועקרו את שתי עיניו משום שחשדו בו כי הוא סוכן ישראלי. ישראל חייבת להגיב על כל אמירה אורווליסטית שכזו בהסברה. מאסיבית. אחרת היא נאלצת לבלוע צפרדע צרפתית אשר גורסת כי "החמאס הוא בן שיח".