על חשיבותה של טורקיה לישראל אין צורך להכביר מילים. זו לא נמדדה, מעולם, רק בשלל מלונותיה האטרקטיביים, גם לא בשווקיה הקורצים, או בקלאבים המפתים שלה. אפילו לא כאשר הייתה, עדיין, גן-עדן למהמרים ישראלים. עבורנו היא הייתה תמיד הרבה מעבר לזה.
מקומה המרכזי של טורקיה בצומת המזרח התיכון היא הנותנת. הוא גם זה שמקנה לה את חשיבותה האסטרטגית הרבה. לארצות-הברית, בעלת-בריתנו הגדולה, שימשה טורקיה, עוד בימי המלחמה הקרה, בסיס-הגנה ובלימה מפני איום-פלישה סובייטית אפשרית למזרח התיכון. לישראל, לעומת זאת, היא שימשה עוגן-הצלה במקרה של איום סורי עליה.
ברבות הזמן הפכה טורקיה לבעלת-בריתן הצבאית של שתיהן. אבל, יחד עם זאת, אסור לשכוח שטורקיה היא, בסופו של דבר, מדינה מוסלמית. בתור שכזו, היא אינה יכולה להתכחש למחוייבותה לעולם הערבי, כחלק אינטגרלי ממנו. המשטר החדש בטורקיה הקצין את הפאן-ערביזם הזה, על גבה של ישראל.
מלחמת "עופרת יצוקה" רק הוסיפה שמן למדורה, הבוערת כבר בלאו הכי, ובאורח ברור העמידה את הטורקים לצידם של "הפלשתינים הסובלים".
העימות החריף של ראש ממשלת טורקיה, טייפ ארדואן, עם הנשיא פרס, בוועידת דאבוס, שהאשים את ישראל ברצח ילדים, היה רק הקש ששבר את גב הגמל ועוד סימפטום ברור ליחס הטורקי העויין כלפינו.
עובדה מוגמרת
החשש ממשבר חמור ביחסינו עם הטורקים הופך עתה יותר ויותר לעובדה מוגמרת. גל ההפגנות העוינות נגדנו על מה שחוללנו לפלשתינים בעזה, הביא לכך שיהודי טורקיה פוחדים כיום לצאת לרחובו, פן יבולע להם. הגיעו הדברים לכך שאפילו התיירות הישראלית השוקקת לטורקיה נעצרה, וחלה גם עצירה כמעט-מוחלטת בהזמנות-נופש של ישראלים לטורקיה בחופשת הפסח הקרובה. מעבר לכך, נוצר בימים אלה חשש כבד לגורלן של עסקות הנשק הגדולות בין שתי המדינות ולאימונים הצבאיים המשותפים שלהן. אלה עלולים, ככל הנראה, להיתקל בקשיים לא מעטים.
כך או אחרת, אין זאת כי אם הטורקים ירו לעצמם ברגל. בסופו של דבר נחשבה התיירות הישראלית השוקקת לטורקיה מקור-לא-אכזב להכנסותיה ושכרה רק יצא בהפסדה. אפילו הגרמנים - מקור-הכנסתו העיקרי של ענף התיירות הטורקי - כבר נרתעים מלבוא לשם. אלה אינם מסתירים את רגשי האיבה שלהם למיעוט הטורקי הגדול בארצם. זה הרי דחק את רגליהם של גרמנים רבים ממקומות-עבודתם, ולו רק מעצם היותו כוח-עבודה זול כל כך.
ולא נותר לנו אלא להתייחס לטורקיה כאל מדינה הסובלת מסכיזופרניה מואצת. כזו שנקרעת בין האינטרסים הצבאיים והתיירותיים שלה עם בעלות-בריתה, וישראל בכללן, לבין מחויבותה המוחלטת לעולם המוסלמי, שהיא, בסופו של דבר, חלק אינטגרלי ממנו. וכל עוד לא ניתן לגשר על הפער הסכיזופרני הזה - בל יהי חלקנו עימה.
