דוז פואה, שמעון!

כאשר התחיל פרס בסבב ההתייעצויות לקראת הטלת המינוי להרכבת הממשלה שמעתי מכל עבר את התחזית: למרות שלגוש הימין יש רוב בכנסת, הוא יטיל את זה על ציפי לבני, בגלל השתייכותו לקדימה. לי היה ברור שזה לא יקרה, אפילו אם ביבי נתניהו יביא רק 45 ממליצים (כפי שנטה להסתמן, לעומת ציפי, עם ה-28 שלה). הוא לא יכול היה לעשות זאת גם אם רצה, כי ציפי לא הייתה יכולה להקים ממשלה עם גוש המרכז-שמאל, המונה 55 ח"כים בלבד, ופעם אחת הוא כבר התבזה (לפחות בעיני חלק מהציבור, ואולי גם בעיני עצמו) עם החזרת המנדט (המחזירה הייתה ציפי עצמה, למי ששכח). ואת האריתמטיקה הבסיסית הזאת הוא עוד יודע. אבל גם מבחינת האינטרס המפלגתי שלו כחבר קדימה, אם היה לו כזה, לא היה כדאי לפרס להטיל את המינוי על ציפי, אפילו אם גם לביבי לא היה סיכוי, וזאת כדי שהכישלון הראשון יהיה של ביבי, ולא של ציפי. של הליכוד ולא של קדימה. וגם את התבונה הבסיסית הזאת איש לא ייקח מהשועל הפוליטי הזה.

כדי להגשים את הרעיון של "מפלגת-גג אחת" אשר מייצגת את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", יש צורך בבחירות פנימיות בתוך מפלגת-הגג הזאת, אבל אצלנו, בישראל הדמוקרטית, אין אתה חייב להיות חבר-המפלגה. הפתרון לבעיה הזאת כבר ידוע: "פריימריז פתוחים", דהיינו בחירות מקדימות לבחירת נציגי המפלגה לכנסת, בהן יכול כל אזרח להשתתף, גם אם אין הוא חבר המפלגה. הזכות להשתתף בבחירות כאלה מותנית, כמובן, בכך שאין אדם רשאי להשתתף במקדימות-הגביע האלה אלא במפלגה אחת, אבל כיוון שהנהגנו שיטת-ממשל חדשה, בה קיימת רק מפלגה אחת, אין צורך להפעיל במקביל את מחשבי כל המפלגות כדי למנוע "הצבעות כפולות" כאלה (כי אלה ממילא קורסים דווקא כאשר נזקקים להם).

כדי ש"מפלגת-הגג" האחת הזאת תייצג נאמנה את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", צריכים אותם ה"גוונים" להיות מיוצגים בפריימריז, וכדי שהם יהיו מיוצגים הם צריכים להיערך לשם כך (כספית וארגונית), ולכן אין מנוס מכך שכל "גוון" יקים לעצמו "סיעה" בתוך המפלגה: סיעה א' תציע לבוחרי המפלגה "ראש ממשלה אחרת", סיעה ב' תציע "מנהיגות מנצחת", סיעה ג' - "אין אזרחות; בלי נאמנות", ד' - "להילחם בפשע - זה אפשרי", ה' - "לא מתפשרים", וכן הלאה, וכן הלאה. כמובן שגם הציבור הדתי, על כל "גווניו הרבים", יהיה זכאי להשתתף בפריימריז, דבר המבטיח ש"מפלגת-הגג" אכן תייצג נאמנה את כל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", שהרי גם הדתיים הם חלק מ"החברה הישראלית". וגם ה"כתומים", וגם הערבים. וגם שוחרי הגראס ומתנגדי הגראס, ושוחרי הקידמה ומתנגדי הקידמה, ושוחרי הנסיגה ומתנגדי הנסיגה. ושוחרי גלעד ארדן ומתנגדיו, ומי לא. אבל כאן תצוץ בעיה חדשה, אשר בבוא העת, תוצג על-ידי נשיאת המדינה, דליה איציק, כך: "השיטה במפלגת-הגג פוגעת בסיעות הגדולות ומעודדת את הקטנות. כך נוצר מצב של ריבוי סיעות היוצר מיקוח וסחר-מכר המוריד את ערך הפוליטיקה בעיני הציבור... אני מאמינה שאת הגוונים הרבים במפלגה ניתן לייצג גם תחת סיעת-גג אחת, ועל כן אני בעד שינוי שיטת הבחירות המקדימות. כשהאפשרויות הן מגוונות ניתן לעבור מפריימריז ארציות לאזוריות, וניתן גם להעלות את אחוז החסימה".

במפגש עם 900 תלמידי תיכון בבאר שבע אמר נשיאנו, שמעון פרס: "השיטה בישראל פוגעת במפלגות הגדולות ומעודדת את הקטנות. כך נוצר מצב של ריבוי מפלגות היוצר מיקוח וסחר-מכר המוריד את ערך הפוליטיקה בעיני הציבור... אני מאמין שאת הגוונים הרבים בחברה הישראלית ניתן לייצג גם תחת מפלגת-גג אחת, ועל כן אני בעד שינוי שיטת הבחירות. כשהאפשרויות הן מגוונות ניתן לעבור מבחירות ארציות לאזוריות, וניתן גם להעלות את אחוז החסימה" (ישראל היום, 17.2.2009). כדי לתקן את העוול שנגרם למפלגות הגדולות אני מציע שהחוק הראשון שתקבל הכנסת הנכנסת יבטל את המפלגות הקטנות. כמובן שהחוק יחול רטרואקטיבית גם לבחירות האחרונות, כך שהמפלגות הקטנות תעזובנה את הכנסת עם קבלתו של החוק, והמנדטים שלהן יחולקו בין הגדולות (לפי שיטת באדר-עופר, כמובן, הנותנת לגדולות יתרון בחלוקת העודפים). מה זה מפלגה "קטנה", מר פרס? כמי שדוגל בייצוגם של "הגוונים הרבים בחברה הישראלית" תחת "מפלגת-גג אחת", אין ספק שנשיאנו לא יסתפק בחיסולן של המפלגות בעלות שלושת המנדטים, וגם אם תישארנה רק שתי מפלגות, "השיטה בישראל", האיך לא, מר פרס, "תפגע" בגדולה משתיהן, ו"תעודד" את הקטנה שבהן. לכן, אחרי שהוצאנו מהכנסת את הסיעות התלת-ח"כיות, והעברנו את כסאותיהן לגדולות, נמשיך ונחסל גם את הבינוניות, כך שבסוף תישארנה בכנסת רק סיעות קדימה והליכוד, כאשר לקדימה 62 מנדטים, ולליכוד רק 58, וזה מביא את קדימה להעביר חוק המבטל את הליכוד, ומעניק את המנדטים שלו לקדימה. ובכך הגשמנו את חזונו של הנשיא שמעון הראשון: "מפלגת-גג אחת", המייצגת את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", וזאת גם בלי להעלות את אחוז-החסימה, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית, ובלי להיזקק גם לחזונו של דוד בן-גוריון: בחירות איזוריות, בהן המפלגה הגדולה מקבלת את כל המנדטים, ואילו כל האחרות לא מקבלות דבר וחצי דבר - דבר שגם הוא אינו מתיישב עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית.