מי שחשב שלאחר הבחירות הסיסמאות והרטוריקה הפוליטית הכה-זולה ייעלמו, ומכאן ואילך הפוליטיקאים יתחילו לעבוד ברצינות, התבדה. תיאטרון האבסורד משגשג וכל יום "הצגה" חדשה עולה לדיון הציבורי. לא משנה מה היו התוצאות של הבחירות, הפופוליטיקה בשלה.
למרות שבמהלך מערכת הבחירות שום מפלגה לא אמרה דבר אחד רציני להוציא דברי הבל וגסות אחת כלפי השנייה, אזרחי ישראל אמורים היו לדעת היטב במי הם בוחרים על-פי הרקורד של המפלגות. גם אם יש כאלה שהם מאוכזבים מן התוצאות וכאלה שהם שמחים, התוצאות אינן יכולות לשנות את המציאות. הליכוד ומפלגות שמימין לה זכו יחד לתמיכה הגדולה יותר של הציבור כפי שהיא משתקפת מחלוקת המנדטים.
היום, כאשר הפור נפל, יש פוליטיקאים אך גם אזרחים שיש להם הרהורי כפירה על התוצאות. כדי לחפות על כך, מנסים אלה ואלה ליצור קואליציה מלאכותית שתכונן ממשלה אותה הציבור הרחב לא רצה בה בעצם הצבעתו. ניסיונות אלה גובלים בגועל וברמייה של הציבור. כדי להצדיק את המעשים המגונים הללו, ישנם כאלה המנסים, באמצעות מילים "לכבס" את התוצאות תוך גיוס סיסמאות מאחדות כביכול: "דרושה אחדות", איום הפצצה האירנית", "מצב חירום כלכלי" וכד'. כל ארסנל האימרות הפטריוטיות מוצא מן הימ"חים הפוליטיים למען המטרה הקדושה.
אולי המתווך מאירן יעשה את העבודה
נתייחס לנושא האחדות. רק במדינות בלתי דמוקרטיות או דמוקרטיות למחצה, מנסים ליצור אחדות מלאכותית של רוב חברי הפרלמנט. לאלה יש לומר בריש גלי: אופוזיציה אינה פחות חשובה מן הקואליציה. יש לה תפקידים וייעוד חשובים מאין כמותם. מה בעצם מבקשים עתה ליצור? "אחדות" בין הימין הסבור שאת הבעיה הפלשתינית ניתן לפטור בכוח הזרוע, לבין מפלגות שמאמינות שלא ניתן לפטור את הבעיה עם הפלשתינים רק בכוח צבאי? האם יש וניתן ליצור אחדות בין מי שסבור שניתן להנחית מכה צבאית מיידית על אירן ללא תיווך של מדינות אחרות, לבין מפלגות שמאמינות שגם אם יהיה צורך לפעול צבאית, חייבים בכל זאת תמיכה של כמה מדינות בעולם? התשובה ברורה.
פעם אחר פעם מאיימים עלינו שאם לא מחר, אז מחרתיים, ישראל עלולה לספוג טילים אטומיים מאירן, לכן צריך אחדות. ואם תהיה אחדות, הסכנה, אם היא קיימת, היא תחלוף? צדק אחד הפרשנים המבינים בהתנהלות של אירן ומול אירן, שהכל מתועל, בסופו של עניין, למטרות פוליטיות. הכור בבושהר שנחנך ברוב טקס נועד למטרות פוליטיות פנים אירניות. התגובות של הפוליטיקאים הישראלים גם הן היו למטרות פוליטיות. למרות הנאמר, אין להתעלם מן הסכנות האורבות מאירן ביחס לניסיונותיה להשיג פצצה גרעינית ויש לפעול בכל הדרכים האפשריות כדי לעצור אותה. מכאן ועד לאיומים היומיומיים וההפחדה שמא מחר תיפול על ישראל פצצה אם לא תהיה ממשלת אחדות, הדרך ארוכה מאוד.
בצורה מוזרה משהו, הברנש מאירן הפך להיות לדבק האולטימטיבי הנמצא בבזאר הפוליטי כדי ליצור אחדות. אולי נזמין אותו לתווך בין ביבי ללבני ואולי ברק, ואז נכונן ממשלה שתתבסס על כ-100 ח"כים? מוטב להפסיק עם ההפחדות ולהתרכז במה שחשוב ודחוף.
מילים ועוד מילים
הניסיונות לכונן קואליציה חדשה מעמידים למבחן לא רק את האחדות שביבי נתניהו מתכוון אליה, אלא גם את האחדות בתוך "המחנה הלאומי". נניח שחס וחלילה הפוליטיקאים יעמדו על מילתם, איך בדיוק יגשרו בין "ברית הנישואים" לבין נישואין כדת משה וישראל? כל בר דעת מבין שלא ניתן לגשר על הפערים האידיאולוגיים הללו אלא באמצעות מילים ריקות מתוכן שיתקבצו למה שמכונה הסכם קואליציוני. בינינו, מי קורא אותו ומי שם עליו? הנייר סובל הכל. ועוד שאלה: איך בדיוק מר נתניהו מתכוון לגשר בין ההתחייבויות שניתנו לארה"ב בנושאים מדיניים לבין שותפיו הקואליציוניים "הטבעיים" הדוחים אותן על הסף? נכון, באמצעות מילים ועוד מילים.
ושאלה אחרונה: איך בדיוק משנים את שיטת הממשל בישראל כאשר המפלגות הבינוניות והקטנות, סקטוריאליות ברובן המכריע, מתנגדות לכך נחרצות משום שהן יודעות היטב ששינוי השיטה או העלאת אחוז החסימה בשיטה הקיימת יזיק להן עד כדי סכנה להיעלמותן מן המפה הפוליטית? והתשובה: מילים, ניסוחים מפולפלים של עורכי-דין שלא יביאו לשום דבר ממשי.
מי שמטיל ספק שהיותה של אופוזיציה כלשהי להיות נאמנה לחברה בישראל ולמדינה, איננו יכול לקרוא לאחדות אלא אם כן הכל עניין של פוזיציה ולא אידיאולוגיה. ממשלה נועדה למשול ולהתבסס על קואליציה בכנסת, ומאידך, האופוזיציה חייבת לפעול כדי להיות אלטרנטיבה. מי שרוצה להפוך את היוצרות, מחבל בעצם העקרונות של המשטר הדמוקרטי שעדיין קיים בישראל.
