השבוע חזינו בוועידה בינלאומית גדולה במיוחד, עת התכנסו בשארם א-שיח' ראשיהן של 75 מדינות לדון בשיקום עזה. אפילו שרת החוץ של ארה"ב הייתה שם ונאומה נחשב בעלת חשיבות מיוחדת, שכן היא הציגה בו את הקווים הכלליים של מדיניות ממשל אובמה במזרח התיכון. אירוע רב רושם זה הביא להבטחות כספיות בסך חמישה מיליארד דולר ויותר - סכום מרשים ללא ספק, אלא שיש ספק רב אם ניתן להביא לשיקום עזה, גם לאחר הוועידה. הסיבות לכך רבות, וחלקן קשורות לתנאים שהציבו מדינות שונות למימוש ההבטחות והתרומות.
ראשית, יש לקבוע מי יהיה מקור הסמכות לניהול השיקום, בחירת הקבלנים ותשלום שכרם - האם תהיה זו הרשות הפלשתינית, זו שיושבת ברמאללה בלא השפעה על המתרחש בעזה, או שמא תהיה זו ממשלת חמאס, שכלל לא הייתה מיוצגת בוועידה? התשובה לשאלה זו תגיע רק לאחר שהפלשתינים יואילו להחליט מי מייצג אותם - אש"ף או חמאס - שכן מעט מאוד מדינות בעולם מוכנות למסור את כספן היקר (במיוחד בימים אלו) לידי ארגון המוגדר כארגון טרור. אלא שממשלת חמאס בעזה לא תסכים לכך שיגיע לרצועה אפילו דולר אחד מבלי שהיא תהיה אחראית עליו ועל מה שייעשה בו, כי מבחינת חמאס - השליטה בעזה חשובה הרבה יותר משיקומה. זו הסיבה שאנשי חמאס לא יאפשרו לפקידי הרשות לבוא לעזה כדי לקחת חלק בתכנון השיקום ובביצועו.
לעומת זאת, אין סיכוי שממשלת רמאללה, זו שאמורה לקבל את התרומות, תיתן כספים לחמאס, כי מבחינת אבו-מאזן ממשלת חמאס מפוטרת ואין לה לגיטימיות כלל, במיוחד לאחר ההפיכה שביצע חמאס תוך השתלטות על הרצועה בכוח ובאלימות. אם נוסיף לכך את השרשרת הארוכה של מעשי הרג, פציעה והתנכלות מצד אנשי חמאס כלפי אנשי אש"ף ברצועה, נבין עד כמה בלתי סבירה היא העברת כספים מידי רמאללה לידי חמאס, לכל מטרה שהיא. כספים שיגיעו לידי ממשלת חמאס ישמשו אותה לחיזוק מעמדה ותדמיתה בקרב האוכלוסיה בעזה, וגם דבר זה נחשב בעיני ממשלת רמאללה כ"ייהרג ובל יעבור".
בעיה שנייה היא דרישתן של כמה מדינות שישראל תפתח באופן רצוף את המעברים לעזה, כדי שחומרי בנייה יוכלו לזרום אליה ללא הפוגה, שכן אף קבלן לא יביא ציוד בנייה ולא יתחיל עבודה מבלי לדעת מתי הוא עתיד לסיים אותה. אלא שישראל אינה מוכנה להתחייב להשאיר את המעברים פתוחים, ובוודאי שלא ברציפות, אם נורית אש מעזה, ובמיוחד אם אש זו מכוונת למעברים, כפי שקרה מספר פעמים רב.
בעיה שלישית היא שיש דרישה מצד מספר מדינות, כי תנועת חמאס תכריז על סיום המלחמה - הג'יהאד - נגד ישראל, שכן אם יימשך מצב המלחמה, עלולים שוב להתפתח קרבות שיחסלו את כל מה שנבנה בעזרת התרומות. אלא שחמאס אינו יכול לסיים את הג'יהאד נגד ישראל, כי כל מהותו כ"תנועת ההתנגדות האיסלאמית" היא הג'יהאד נגד ישראל ונגד כל מי שמסייעים לה ושחתמו על הסכמים איתה, כלומר הרשות הפלשתינית. כיצד ניתן אפוא לצפות לכך שחמאס יחדל כליל מהג'יהאד?
בעיה רביעית היא שיקום הבתים שנהרסו במחנות הפליטים ברצועה, ובעיקר בג'באליה: האם ייבנו שוב בקתות זמניות, שהרי הפליטים עשויים לשוב בקרוב לאדמתם בתוך שטח ישראל, או שמא יש לבנות בנייה קבועה בסטנדרטים רגילים, שכן הבתים ישמשו את הפליטים לאורך ימים ושנים. חמאס, כתנועה וכממשלה, תצטרך לתת על כך את התשובה, שכן מצד אחד אנשיה מעוניינים לשכן את הפליטים בבתים ארעיים וקטנים, כדי שאלֶה לא יוותרו על חלום השיבה, אבל מצד שני הציבור מבקש להתגורר בתנאים סבירים ובבתי קבע רגילים. סוגייה זו מטרידה מאוד את אנשי חמאס, כי היא קשורה לסוגיית המשך המאבק בישראל למען שיבת הפליטים.
בעיה חמישית היא סוגיית גלעד שליט. ישראל דורשת לקשור את שחרורו עם פתיחת המעברים, כלומר לעצור את הזרמת חומרי הבנייה לעזה, כל עוד גלעד שליט בשבי. ראשי חמאס מצידם, טוענים השכם והערב כי שתי הסוגיות נפרדות, וכי אינם רואים כל קשר בין סוגיית המעברים לסוגיית גלעד שליט. ישראל מתעקשת על עניין זה, למורת רוחה של מצרים, וכל עוד תתמיד ישראל בדרישתה לקבל את גלעד שליט קודם פתיחת המעברים - דרישה שיש לה הצדקה מוחלטת - לא יתחיל שיקומה של עזה.
הבעיה השישית הקשורה לשיקום עזה היא שמבלי להודות בכך בפומבי, ראשי חמאס יודעים כי מצב ההרס דווקא משרת אותם, שכן מראות החורבן גורמים לרבים בעולם, בעיקר למוסלמים עשירים, לפתוח את כיסיהם, לשלוף מהם חבילות ירוקות ולהעביר אותן לראשי חמאס ולנציגיו. זהו כסף אמיתי - לא הבטחות כתובות על חול החוף בשארם א-שיח' - כסף שיזרום כל עוד עזה הרוסה, ויחדל להגיע משיושלם שיקומה. לפי שעה, התורמים אינם מבקשים לבנות ולשקם את עזה בכסף זה, כי לטענת אנשי חמאס הוא משמש לרכישת מזון, מים ותרופות. וכך, כשעזה ההרוסה משמשת מקור בלתי נדלה לתרומות ולנדבות, למה שראשי חמאס ישקמו אותה?
חמאס נגד אל-קאעדה
מאז תחילת דרכה הקפידה תנועת חמאס להדגיש שכל מאבקה הוא על פלשתין, על שיבת הפליטים לבתיהם ועל תיקון דרכיה של החברה הפלשתינית ברוח מוחמד וישמעאל. עמדה זו הוקצנה מאז פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, שכן ישראל וידידיה בעולם חוזרים ואומרים שכוונותיו של החמאס כלפי ישראל הן בדיוק כמו כוונותיו של אל-קאעדה כלפי ארה"ב. זו הסיבה שחמאס נמנע בדרך כלל מביצוע פיגועים בחו"ל, שכן פעילות בחו"ל תכניס אותו מיד לתוך מסגרת הארגונים הג'יהאדיסטיים הפועלים בזירה הבינלאומית בהשראת אל-קאעדה.
אלא שבחודשים האחרונים חדרו לרצועת עזה כמה עשרות פעילי הג'יהאד העולמי, אלה שמשנתו של בן-לאדן היא נר לרגליהם. הם מתקראים "ג'חאפל אלתוחיד ואלג'יהאד" - גדודי הייחוד ומלחמת הקודש. בראייתם, הג'יהאד אמור לפעול ללא הפסקת אש, ללא פשרות וללא שום משא-ומתן עם הכופרים ועם בעלי בריתם היהודים. כל מוסלמי שחדל מהג'יהאד, גם אם באופן זמני וחלקי, הופך את עצמו מטרה לגיטימית של אנשי הג'חאפל. המסמכים שהם מפרסמים באינטרנט הם שיר הלל לאוסאמה בן-לאדן, לסגנו איימן אלזואהירי ולראש אל-קאעדה בעירק, אבו-מצעב אלזרקאוי. מתוכן דבריהם ברור שהם עברו תקופת "הכשרה" בעירק, וצברו ניסיון מעשי וידע מבצעי בכל ההיבטים של מלחמת הטרור. בספרים ובמאמרים שהם מפרסמים ברשת האינטרנט הם מלמדים את הקוראים את מלאכת הכשרת הלבבות למלחמת הג'יהאד, את דרכי הסתתרות מפני ארגוני ביטחון, התאמנות בסביבה מסוכנת, שרידה בתנאים קשים, הכנת פצצות מחומרים ביתיים, טיפול בפצועים ללא סיוע של בית חולים, הגנה עצמית, אמנות לחימה, קרב מגע, איסוף מודיעין, מפרטים טכניים של כלי נשק, דרכים לתקיפת כלי רכב, מטוסים ומסוקים אמריקניים וניהול לוחמה פסיכולוגית נגד חיילים אמריקנים ומשתפי פעולה ערבים.
האתגר שמציבה קבוצה זו בפני חמאס הוא גדול: מצד אחד הם מוסלמים נאמנים, לוחמי ג'יהאד אמיתיים, המעמידים בפני חמאס מראה שבה יראו אנשיו את פניהם האמיתיים - ארגון שהשתלט על הרצועה כדי לשלוט ומוכן אפילו להסכים להפסקת אש עם היהודים, אך מצד שני הם לוקחים חלק בפעילות נגד ישראל - יורים טילים ופצצות מרגמה, בניגוד להחלטות חמאס.
ממשל חמאס מודאג אפוא מאוד מפעילות אנשי אל-קאעדה הללו, שכן זו עלולה למשוך את השטיח מתחת ללגיטימיות הפלשתינית של חמאס ולהפוך את הרצועה למקום מפלט לאנשי הג'יהאד העולמי, זה שכל העולם הנאור נלחם בו בהתמדה. הם עלולים לסכן את ניצני ההכרה בחמאס שהחלו להופיע באירופה, ולכן חמאס תר אחריהם בהתמדה והם בדרך כלל מחוסלים מיד. מבחינת חמאס הם מסוכנים אפילו יותר מישראל, כי הם מסתתרים בתוך האוכלוסיה, ואויב נסתר מאיים יותר מאויב גלוי. כן יאבדו כל אויביך, ה'.
