פניו האכזריים של הקרב

הצלחת ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות של המגזר הדתי-לאומי והשתלטות תלמידיהן על היחידות הקרביות בצה"ל, הניעו מדרך הטבע אנטיתזה: הקמת מכינות קדם-צבאיות חילוניות-הומניסטיות, שמאלניות, עם נטייה פוסט-לאומית חזקה. מכינת רבין, שדברי השיח בכנס בוגריה, על מעשי הרצח של צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" התפרסמו בסוף השבוע וחוללו סערה, היא אחת מהן. מכינת רבין, הממוקמת במכללת אורנים השמאלנית, (איך לא?!) הוקמה על-ידי התנועה הקיבוצית ומרכז רבין ב-1998, וממומנת על-ידי משרד הביטחון, משרד החינוך והסוכנות היהודית - זאת אומרת, על-ידי משלם המיסים הישראלי והתורמים היהודים בגולה. מכאן, שמערכת הביטחון של ישראל מממנת את משמיציה הקשים ביותר - עדות נוספת לאווילותה. כשם שרבנים מחנכים את תלמידי המכינות הדתיות-לאומיות, כך אדמו"רים שמאלנים מחנכים את תלמידי מכינת רבין ודומותיה. האג'נדה של מכינות שמאלניות אלה היא ניאו-פציפיסטית. עובדות אינן מעניינות את אדמו"ריהן שהרי הם פוסט-מודרניסטים וכופרים באמת האובייקטיבית. האבות המייסדים של אג'נדה זאת הם ישו הנוצרי, שהגיש את לחיו השנייה ובהזדמנות זאת גם את חייו; קרל מרכס, שביטל בתסכולו את הלאומיות ואת המדינה; לייב טולסטוי, שקבע ב"מלחמה ושלום" שהמלחמה היא שעשוע של שליטים; א. ד. גורדון, שהטיף נגד גיוס למלחמה בטורקים במלחמת העולם הראשונה; מרטין בובר, שהתנגד להקמתה של מדינת ישראל, כדי לא לעשות עוולות לפלשתינים; ומאיר יערי, שהמציא את המרקסיזם הציוני בדמות "השומר הצעיר". אבודת מכובדים לכל הדעות. אף שהללו אינם עשויים מקשה אחת, השקפת עולמם היא שהמלחמה נובעת מתחלואיו של "הקפיטליזם החזירי", אפילו שלא השתמשו במונח זה אבל הוא נגזר מהגותם. ניאו-פציפיזם הוא אוטופיה. אוטופיה, קבע הפילוסוף היהודי קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה", מתגלגלת כמעט בהכרח לטוטליטריות משמידה, נוסח גרמניה הנאצית וברית המועצות. הניאו-פציפיסטים הציונים, מראשית היישוב, גרמו לאי-הקמת מערכת ביטחון ברמה גבוהה, לא רק בתקופת היישוב, אלא גם במדינת ישראל, שהרי בעיניהם, אין סיכסוך אמיתי בין יהודים לערבים בארץ ישראל. אם כך, הקמת מערכת ביטחון יעילה היא בזבוז משאבים. התוצאה: מלחמות ישראל הן מצעד איוולת ממושך של צה"ל, המוסווה היטב במיתוסים של מורשת קרב. מצעד איוולת זה הניע תופעה של "מרד בשר תותחים", שראשיתו במכתב השמיניסטים במלחמת ההתשה, בסוף שנות השישים, המשכו בהקמת ארגונים דוגמת "שלום עכשיו" ו"ארבע אמהות" ובריחת צה"ל מדרום לבנון ומגוש קטיף ושיח תלמידי מכינת רבין. הבחירות האחרונות הראו שרוב הציבור בישראל סולד מן המרד הזה, ממחולליו ומתוצאותיו. בוגרי מכינת רבין הם תוצר של הכלאה שיסודה בחטא בין ניאו-פציפיזם, ממומן על-ידי מערכת הביטחון, לבין מרד בשר התותחים, כתוצאה של כישלונות מתמשכים של אותה מערכת, וחוסר נכונות ראשיה וראשי המדינה לחולל בה רפורמות חיוניות. "הבעיה" - קבע לייב טרוצקי - "אינה אם אתה רוצה במלחמה, אלא שהמלחמה רוצה בך". כיוון שהמלחמה רוצה במדינת ישראל, ופני המלחמה הינם אכזריים מאוד, אנחנו זקוקים לתרבות ביטחונית גבוהה, לצבא מקצועי וללוחמים קשוחים. רק צבא מקצועי יכול למנוע מעשי רצח עליהם קובלים בוגרי מכינת רבין. ביטוי לתהליך התאבדותה של מדינת ישראל הוא שממשלתה וצבאה מממנים אווילים ביטחוניים, שגם אינם יודעים איך לתכנן ולפקד על מלחמות, וגם אינם מסוגלים לראות את פניו האכזריים של הקרב.