מבצע 'עופרת יצוקה' אומנם בא אל סיומו לפני כחודשיים ימים, אך אותותיו עודם כאן איתנו. גם היום מוטחות כנגד מדינת ישראל האשמות בדבר ביצוע "פשעי מלחמה" לכאורה, ואי מתן סיוע הומניטארי לאוכלוסיות אזרחיות, בעוד שבמקביל, ישנם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים הפועלים בצמוד ללובי פלשתיני במטרה לקעקע את הלגיטימיות של פעילות צה"ל, לערער את מוסריותו, להוביל לסנקציות בינלאומיות כנגד ישראל, ולהעמיד לדין את בכירי הדרג המדיני והביטחוני בבתי דין בינלאומיים.
אבל נכון, זה לא חדש. מבצע 'עופרת יצוקה' רק חזר וחידד את אחד האיומים המרכזיים עמם נאלצת להתמודד מדינת ישראל בשנים האחרונות: ניסיון פלשתיני לשכתוב ההיסטוריה, ומאמצים לביטול הלגיטימיות הישראלית לפעולותיה.
בחינת ההתנהלות הפלשתינית מעלה כי, אכן, הזירה ההסברתית-תקשורתית עודנה כלי נשק מוביל במאמציה כנגד מדינת ישראל; היא בבחינת כלי אסטרטגי במאבקם, ואמצעי נגיש אשר הוכיח עצמו כיעיל לאורך הזמן. על-רקע מציאות זו, בחרתי לבחון את אופן התמודדותה של מדינת ישראל עם האיומים התקשורתיים, על-ידי ניתוח התנהלותם של שני גורמי מפתח אשר ניצבו במוקד האש התקשורתי: הראשון - צה"ל, ושני - משרד מתאם הפעולות בשטחים.
צה"ל, מצדו, הוא שביצע את הפעולות המבצעיות בעזה, ומשרד מתאם הפעולות בשטחים, הוא שאחראי על ביצוע ותיאום הפעולות ההומניטריות בשטחים בעת הלחימה. תפיסת האינטרנט ככלי תקשורת מוביל ומרכזי, היא שמביאה אותי להתמקד בתפקוד הגורמים הללו בהיבט ההסברתי ברשת האינטרנט.
אתר מתאם הפעולות בשטחים
כניסה לאתר מתאם הפעולות בשטחים מעלה אכזבה קשה, אולי אפילו תחושת עלבון, לאור ניהול רשלני וכושל של מערכת מידע מטעם גוף ממלכתי-ביטחוני כה מרכזי. למעשה, נתקשה להגדיר את דף האינטרנט בבחינת "אתר מידע", שכן דומה הוא יותר לאותו ניסיון כושל של תלמידי שמינית בבית ספר תיכון להקים אתר אינטרנט לפני כעשר שנים. הוא שטחי, ריק מתוכן, אינו מעודכן, כולל גרפיקה ירודה, ורק כניסה אליו - תצלח את הניסיון לתארו.
נראה כי במשרד מתאם הפעולות במשטחים פתרו אפוא את דילמת ההתמודדות עם חיצי הביקורת כנגד פעילות צה"ל בעת מבצע 'עופרת יצוקה', בכך שהם למעשה לא מתעסקים כלל במבצע. עיון במידע שעל האתר, מעלה כי אין זכר ל'עופרת יצוקה', ומה גם שאין כל נתון עובדתי אשר רלוונטי לפעילות המשרד בנושא.
מעניין יותר לגלות שמנהלי האתר, אם ישנם כאלה, "שכחו" שהמפקד שלהם, מתאם הפעולות בשטחים עצמו, אינו עוד האלוף יוסף משלב אשר תמונתו ודבריו מופיעים בפתח האתר. למעשה, הוא כבר אינו בתפקיד כבר למעלה משנה (!). תמונתו של האלוף במילואים עמוס גלעד, מי שעמד לאחרונה במוקד של סערה תקשורתית ומחלוקת חריפה עם ראש הממשלה, לאחר שהאשים אותו בהתרשלות בטיפול שחרור של גלעד שליט - גם היא לא עודכנה. שמו בכלל לא מופיע.
אתר דובר צה"ל
באתר צה"ל המצב אינו שונה מהותית מבחינת התוכן. גם שם, 'עופרת יצוקה' כמעט ואינה קיימת. כמעט ואין נתונים ומידע, ובפועל, אין כל מענה עובדתי לביקורת הקשה אשר מוטחת כנגד ישראל, ככל הנוגע למבצע. חידלון זה עולה ומחריף לנוכח עדויות חיילי מילואים אשר פורסמו לאחרונה בכלי התקשורת, ולפיהן במהלך המבצע בעזה בוצעו מעשי הרג של חפים מפשע ופשעי מלחמה אחרים כנגד התושבים הפלשתינים.
הנה לכם: חוסר ההיגיון
ביום 22.03.2009 פרסם העיתונאי אמיר בוחבוט באתר 'מעריב' את מסקנות התחקיר האישי אשר ביצע מח"ט בצה"ל שחייליו לחמו בעזה, בעקבות עדויות הלוחמים בחטיבתו על מקרי הרג של אזרחים פלשתינים. מהתחקיר עולה, כי לפחות בשניים מן האירועים המוזכרים בעדויות, לא נהרגו נשים פלשתיניות כפי שנטען.
שורש הבעיה בפרסום מסקנות התחקיר, הוא בכך שאמיר בוחבוט אינו דובר צה"ל. הוא אפילו לא נציגו. הוא עיתונאי. הנתונים אשר מופיעים בכתבתו הועברו אליו אומנם לאחר שקיבל תדרוך מטעם איש צבא בכיר, אלא שלא ניתן יהיה למצוא אותם אלא בכתבה עצמה. באתר צה"ל ובכל ערוץ מידע אחר – אין לכך כל שחר, ואיש לא יוכל לעשות בהם שימוש מכח מקור מידע רשמי-ממלכתי.
ולא רק זאת. בעצם העדפה של העברת המידע לעיתונאי בודד, יהא אשר יהא, מונעים בכירי צה"ל את העברתו לכלל ציבור העיתונאים. הרי ברי הוא כי ערוץ תקשורת מקביל לא יטה לצטט (לרוב) את דברי מתחריו. צה"ל יכול היה לפתור את הבעיה בקלות, באם רק היה מעלה את מסקנות התחקיר לאתר האינטרנט שלו, ונותן על במה אחת את האפשרות להעתיק מידע לכל אמצעי תקשורת החפץ בו. ה"בלעדיות" המובטחת לעיתונאים, במקרים העוסקים בליבת הביקורת כנגד צה"ל, מביאה, מניה וביה, לפגיעה באינטרס התקשורתי של צה"ל וחייליו.
והנה, האם בבואי להגן על צה"ל, עלי לעשות שימוש בכתבתו של העיתונאי המצוין אמיר בוחבוט? האם עלי לתרגמה לאנגלית ולספרדית באופן עצמאי? מדוע לא יעלה צה"ל את כל הנתונים כולם לשימושם של החפצים בו?
נראה כי דווקא לימוד דרכי הפעולה של אויבנו המרים ביותר, ראוי לנו במקרה דנן.
אכן, את חשיבות האינטרנט הפנימו גם ארגוני הטרור האיסלאמיים. אל-קאעידה לדוגמה, מנהל את מערכת ההסברה, התעמולה והגיוס היעילה שלו דרך האינטרנט, המשמש אמצעי רב ערך להפצת עיתונים וירטואליים, סרטוני וידיאו, קטעי אודיו ולקיום במה פתוחה לדיונים, הרצאות, שיתוף מידע וכיוצא באלה. מידת ההצלחה של ארגון אל-קאעידה ושלוחותיו להעביר את המסרים הרצויים היא גבוהה ביותר. כל סרטון וידיאו של אוסאמה בן-לאדן או סגנו זוואהירי זוכה לחשיפה מיידית בראש מהדורות החדשות ברחבי העולם וזאת מבלי שאל-קאעידה ישלם עבור "פרסומת החינם".
הכיצד? ובכן, בדיוק
ההפך מאופן התנהלותו של צה"ל. פעילי אל-קאעידה מעלים על אתר אחד בלבד את הסרטונים וקטעי הוידאו המצולמים, ועל-ידי ביטול "הבלעדיות" של המידע לעיתונאי אחד, הם יוצרים נגישות לכל כלי התקשורת, אשר מורגלים כבר לחפש ולתור אחר חידושים באתרי הבית של פעילי הטרור.
פתולוגיה של התעלמות
במאמרים קודמים קראתי בקול ברור להקים גוף הסברה לאומי. להשקיע במחקר. לשנות גישה. לקחת את זירת ההסברה כעדיפות מובילה, ולראות באינטרנט ככלי תקשורתי מרכזי במאמצים התקשורתיים. אלא שגם בחלוף השנים, דבר לא בוצע. גם דוחות מבקר המדינה לא הועילו. בנימה כמעט מייאשת, אומר כי נראה שרק נזק דרמטי למדיניות הישראלית, רק מקרה קיצון, הוא שיביא לשינוי המיוחל בהתנהלות ההסברה. וחבל.
בהכירנו את המציאות, בהביננו את מצב החירום, ובראותנו כי גורמי המקצוע נעדרים מן הנוף של העשייה התקשורתית, נראה כי טוב תעשה מדינת ישראל באם תשכור, באין ברירה, את שירותיהם של חברות פרטיות ומכוני מחקר העוסקים בתחום, ואשר יסייעו בתהליך הייצור וההפקה של חומרי ההסברה עבור המדינה. במילים אחרות: שפשוט יעשו מה שמשרד החוץ, משרד הביטחון, דובר צה"ל, וגופים ממלכתיים אחרים - כמעט ולא עושים.
חברים יקרים, אסור עוד להמתין. חבל על כל רגע. יש לעשות מעשה. עתידה של ישראל, הוא שמונח על כף המאזניים.