למשמע הצהרותיהם של הפוליטיקאים הישראלים במסגרת פסטיבל הרכבת הממשלה החדשה, עוד עלולים אזרחי ישראל לחשוב שבאמת הם מתכוונים לכך. האמת מונחת במקום אחר, הרחק מאוד מן האינטרסים של האזרח מן השורה. המטרה היא שלטון וכשאין יותר יכולת לתרץ את המהלכים הכה בזויים, מגייסים הפוליטיקאים ביטויים מסמרי שער. קחו לדוגמה את הביטוי השגור בפי יו"ר מפלגת העבודה המנסה למכור לציבור את התנהגותו המוזרה כדי לא לומר הנלוזה: "טובת המדינה" מחייבת כניסת מפלגת העבודה לממשלה. להתבטאות זו יש קונוטציות ממש שליליות ומן הראוי שגם הציבור הרחב יבין אותה היטב.
רק במשטרים טוטליטאריים רואים את "טובת המדינה" לפני טובת האזרחים או טובת העם. טובת המדינה, על-פי פירושם והתנהגותם של אותם רודנים, משמעותה שבשם "טובת המדינה" מותר לעשות הכל, כולל מניעת זכויות אדם ואזרח, פגיעה קשה בכל אורח החיים הפרטי של האזרחים, הכל ל"טובת המדינה". ייתכן מאוד שמר ברק טועה בטרמינולוגיה, אך לפי התנהגותו במשך שנות חייו כפוליטיקאי ולפי דברי חבריו הקרובים שמזמן עזבוהו, לא מן הנמנע שדווקא הפירוש הנכון של "טובת המדינה" מתאים לו מאוד.
ברק מתכחש למציאות
במדינה דמוקרטית יש לכבד את הכרעת הציבור. לא אחר מאשר מר ברק קבע בליל הבחירות ובהזדמנויות אחרות, שהציבור הישראלי שלח את מפלגת העבודה לשרת באופוזיציה. בפוליטיקה לא תמיד אתה יכול להיות רמטכ"ל. יש שקורה מצב שאתה מורד בדרגה ואתה חייב לשרת את העם באופוזיציה. אין בכך כל בושה. גם אם מר ברק יגייס את כל הרטוריקה הפוליטית ואת כל יכולתו האינטלקטואלית, הוא לא יצליח לשכנע שהציבור רצה אותו שממשלה, אלא ההפך הוא הנכון. תוצאות הבחירות מוכיחות זאת מעל לכל ספק סביר, וכל הניסיון של מר ברק לעוות את המשמעויות של התוצאות הוא ניסיון מבזה. יש למר ברק היסטוריה צבאית מפוארת אך הוא נושא, באשמתו או שלא, בחטוטרת של פוליטיקאי לא יוצלח. אפילו אנליסט כה מוצלח ואיש ספר ומוזיקה כישרוני כמו מר ברק אינו יכול להתכחש למציאות. לכן מוטב לו לעזוב את הביטויים הלא-מלבבים הללו ולאמץ טרמינולוגיה אחרת.
בוחרי מפלגת העבודה לא רצו לראות את מר ברק יושב באותה הממשלה עם המפלגות הימניות ואפילו הימניות קיצוניות. הבוחרים רצו במפלגת מרכז, עם כל המשמעויות לכך. לא תהיה זו הערכה מופרכת לקבוע שבוחרי מפלגת העבודה היו מוכנים לממשלה רחבה שבה הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה. לממשלה, שהאידיאולוגיה שלה מנוגדת לחלוטין לזו של מפלגת העבודה, בוחרי המפלגה אינם מוכנים לתת את ידם, גם אם בקומבינות פוליטיות במרכז או בוועידה יצליח מר ברק להעביר החלטה לטובתו. אין למר ברק שום כלי לקבוע שבוחרי העבודה רוצים בהצטרפותו לממשלת נתניהו הנוכחית. צירי הוועידה כן.
הפוליטיקה היא אומנם אמנות הבלתי-אפשרי, אך בכל זאת אין להפוך אותה לקרקס. צודק מר ברק בקביעתו שהמתנגדים בסיעתו אינם אלטרואיסטים מובהקים אלא גם פוליטיקאים מונעים על-ידי אינטרסים אישיים רבים. ובכל זאת יש גבול. אם למר ברק אצה הדרך לממשלה, יתכבד לעזוב את מפלגת העבודה. יש לו מורים רוחניים מהם יכול ללמוד, אפילו מהאזרח מספר אחד במדינה.
העבודה - אבודה? - ממש לא!
לבטח יש אנשים אשר יש בהם שמחה לאיד על הפיכתה של מפלגת העבודה לכה בנאלית תחת הנהגתם של מנהיגים ציניים. יש אפילו שמקווים שמפלגת העבודה תיעלם מן הנוף הפוליטי של ישראל. לאלה ולאלה מצפה הפתעה רבתי. למרות הציניות, יש למפלגת העבודה זכויות והישגים שאין כדוגמתם. קהל התומכים של המפלגה, ברובו המכריע, עדיין משוייך לאלה שנטלו חלק פעיל בבנייתה של המדינה. קהל זה לא יפקיר את מפלגת העבודה. נכון שבמשך השנים היו פילוגים ומריבות אשר הפילו לקרשים את המפלגה. אפילו בן-גוריון הגדול, יחד עם נשיא המדינה של היום, מר פרס, עזבו, אך לקן החם והאידיאולוגי תמיד חוזרים.
מפלגת העבודה במשבר מנהיגותי חמור ביותר, אך מי שסבור שהיא תיעלם, חולם באספמיה או שמדבר מהרהורי לבו.