מצעד הפגנתי של מאה יהודים באום אל-פאחם (24.3.09), שהתקיים על-פי החלטת בג"צ, לשם שינוי - ללא דגלי פלשתין וללא סיסמאות בגנות מדינת ישראל וצה"ל, אלא עם דגלי הלאום ותפילת הדרך - ואפילו, רחנא ליצלן, תפילין וטלית נראו שם, נתקל באלימות והסתיים בפגעי גוף, על אף אלפי שוטרים שאבטחו את הצועדים.
מצעד של מאה ערבים מוסלמים, עם דגלי ישראל -
שהם, כמובן, הדגל שלהם כאזרחי המדינה - ואפילו ללא שום סממן יהודי כטלית ותפילין, לו נערך בבנימינה, בערד, או בתל אביב - היה מתקבל בשלווה ובנחת, עד כדי עידוד וקריאות הזדהות, ולא היה מצריך להעסיק אלפי שוטרים.
את האנומליה הזו צריך לבטל, ולכן קבע בג"צ על אפה של משטרת ישראל שהעדיפה שקט תעשייתי על חשבון ערכי הדמוקרטיה - כי המצעד יתקיים.
טיול של אברך באום אל-פאחם או בכל ישוב ערבי אחר, גם במצב בו האברך ישרוק ויתלוצץ מול צעירה ערבייה, צריך להיות באותה מידת סיכון (כלומר:
ללא שום סיכון) כמו טיול של צעיר ערבי עם גלביה בפרדס חנה, שיחליט להתלוצץ באופן דומה מול צעירה יהודייה.
כל עוד אין איזון, תבורך כל יוזמה מהסוג של ברוך מרזל, מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר, כפי שננקטה במצעד ההפגנתי באום אל-פאחם, וזאת מכמה סיבות:
- על-מנת לסמן את פורעי החוק ולטפל בהם.
- על-מנת ליצור מצב בו הפעילות המחתרתית שמתחת לפני השטח - תעלה ותתגלה, לא רק כדי להבין אל-נכון את המציאות, אלא בעיקר כדי לשנות מציאות לקויה זו של חוסר איזון.
- כדי לקדם הגעה אל האיזון הרצוי.
- כדי לשפר את הדמוקרטיה, כך שהיא תתקיים גם הלכה למעשה במגזרים בעייתיים, שבהם לא רק לצעוד ולהפגין בעד מדינת ישראל זה בגדר מבצע צבאי, אלא גם לגבות חוב זו משימה בלתי אפשרית.
- כדי להגיע למצב בו לא תהיה אפליה מגזרית בכל הנוגע לשירות צבאי ותרומה חלופית למדינה - גברים כנשים, לגביית מיסים ותשלומי חובה, לחופש התנועה, תעסוקה שווה, הזדמנויות שוות, וחוק אחד לכולם.
הפעילות מהסוג של מרזל-בן גביר-בן ארי - בין אם הם מכוונים לכך ובין אם לא - יוצרת תרומה חשובה להגעה אל מטרות חיוביות וחיוניות אלו,
בתנאי שהפעילות הזו לא תיבלם אלא תימשך ותתעצם, עד שתהיה מיותרת.
