מה צריכה ארה"ב לעשות כדי להתאושש מן המשבר הכלכלי? בצדק מדגיש הנשיא, ברק אובמה, כי תחילה יש להבין כיצד התפתחו הבעיות הנוכחיות, שכן רק "אם נבין כיצד הגענו לרגע הזה, נוכל להתרומם ולהיחלץ מן המצב הקשה".
למרבה הצער, אובמה - עם מרבית הממסד הוושינגטוני - יצר עד עתה רק חוסר הבנה. בקריאתו להרחבה מסיבית של הפיקוח הממשלתי על הכלכלה, הוא התעלם מן הכמות הרבה של ראיות, המצביעות על אשמת הממשל במשבר, שהבולטות בהן הן כדלהלן:
בעשור הנוכחי בוצעו ניסיונות דרסטיים של הממשל לשלוט בשוקי הדיור והפיננסים האמריקניים, באמצעות הבנק המרכזי (הפדרל ריזרב) - הן על-ידי הורדת שיעורי הריבית לרמות הנמוכות בכל הזמנים והן על-ידי הגדלה עצומה של משקלן ושל השפעתן של החברות "פאני מיי" ו"פרדי מק".
באמצעות גופים אלה ביקשה הממשלה האמריקנית "לתמרץ את הכלכלה" ולהגדיל את מספרם של בעלי הבתים על-ידי מתן אשראי מוזל באורח מלאכותי לרוכשי דיור.
מרבית הכלכלנים (המעטים) שחזו מראש את המשבר הפיננסי, מאשימים את מדיניותו של הבנק המרכזי או את מדיניות הדיור של ארה"ב ביצירת הבועה האינפלציונית, שמוכרחה הייתה להתפוצץ.
שוק חופשי? הס מלהזכיר
האם כל הראיות הללו משפיעות על הבנתו של אובמה את השאלה כיצד הגיעה אמריקה לכך? - לא. במהלך נאומו חמור הסבר בפני הקונגרס, שנמשך 52 דקות וכלל 5,902 מילים, הוא לא הזכיר אפילו פעם אחת את הבנק המרכזי, את "פאני מיי" או את "פרדי מק". הוא לא ציין ולו ברמז כי המניפולציות של הממשל האמריקני בשווקים יכולות להיות גורם אפשרי שהביא למשבר הנוכחי. הוא פשוט שעט במלוא הקיטור קדימה וקרא להגברת הוצאות הממשלה, הגברת ההתערבות הממשלתית וליצירת יותר תוכניות דיור ממשלתיות כפתרון למשבר.
אולם, הסבר אמיתי למשבר הכלכלי חייב להביא בחשבון את כל הגורמים לו, ובין השאר את תפקידם של הבנק המרכזי ושל "פאני מיי" ושל "פרדי מק" ביצירתו. בוודאי שהיו חברות ומנכ"לים אשר קיבלו החלטות עסקיות בלתי-רציונליות. אך האם הגורם העיקרי למשבר הוא אכן "תאוות בצע", כפי שטוענים כה רבים, או שמא דווקא התערבות ממשלתית, כמו הפחתה מלאכותית של שיעורי הריבית, שעיוותה את קבלת ההחלטות הכלכליות ועודדה את מנהלי החברות הפזיזים והפחות אחראיים בעודה משתקת ומסיטה לשוליים את בעלי היכולת?
בחינה רצינית של שאלות אלו חייבת לכלול גם בחינת הרעיון, כי הפתרון היסודי לבעיותיה הכלכליות של ארה"ב הוא דווקא פרימת המעורבות הממשלתית בשווקים ומניעת המשך המניפולציות. משמעותה של בחינה כזאת היא שקילת אמצעים שדווקא תומכים בשוק החופשי, כמו מתן אפשרות לבנקים לעקל רכוש של חייבים, מתן אפשרות למחירים להגיע למחירי השוק ומתן אפשרות לבנקים המתנהלים בצורה בלתי ראויה לקרוס, פירוקם של פאני ופרדי, הפסקת פיזור הבטחות לחילוץ כלכלי וביטול כוחו של הבנק המרכזי האמריקני לבצע מניפולציות בשיעורי הריבית.
אלא שאלה אינן התובנות שאותן מבקש הממשל האמריקני. מבחינתו, התבונה מחייבת התערבות ממשלתית פזיזה, ולדידו גורם המשבר העיקרי הוא התערבות ממשלתית בלתי מספקת - בניגוד, לנתונים ולראיות המלמדים את ההפך. מלבד זאת, אישים בממשל האמריקני עסוקים מכדי לעקוב אחר הנחייתו של ראש הצוות של אובמה: "לעולם אל תניחו למשבר רציני להתבזבז", ולכן הם מציעים לממשל להשתלט לא רק על השווקים הפיננסיים, אלא גם על השווקים רוויי הבעיות של האנרגיה והבריאות, שכבר עתה הם מן השווקים הכלכליים הנשלטים ביותר על-ידי הממשל.
נראה כי אם אובמה אינו מבקש הסבר אמיתי לבעיות הכלכליות בנות זמננו, ומבקש להציף את ארה"ב באוקיינוס של חובות ממשלתיים, פיקוחים ממשלתיים ופרויקטים לעבודות דחק ממשלתיות - לפחות על אמריקה לחפש את ההסבר האמיתי לבעיות אלה. אחרת היא פשוט תאפשר יישום של "פתרונות" אשר יניחו באופן דוגמטי, כי אכן השווקים החופשיים הם הגורמים לבעיה. למי שישקול את הנתונים הבלתי נוחים שמהם מתעלמת וושינגטון, יתברר לו כי הפתרון למשבר חייב להיות כרוך בשוק חופשי. והוא יצטרך להעביר למנהיגיו את המסר, כי יש לחדול מלומר "כן, אנו מסוגלים" נוכח כל הצעת חוק חדשה, המגבירה את כוחה של הממשלה, ולהתחיל לומר "כן, אתה מסוגל", לאותם אמריקנים המבקשים לממש את זכותם לייצר ולסחור בשוק החופשי.