1.
פינוי התנחלויות ב"גדה" על-מנת לשמור על הרוב הדמוגרפי. אומנם יש בטענה זו בסיס של אמת, הרי הבעיה הדמוגרפית אכן קיימת (גם אם יש לנו יתרון ע"פ מחקריו האחרונים של יורם אטינגר), אך – וזאת הנקודה החשובה מכל – כל עוד השמאלני מתעלם מהבעיה של ערביי ישראל, הוא בעצם יורה לעצמו ברגל. אי-אפשר לבקש פינוי התנחלויות עם התירוץ הדמוגרפי כל עוד ערביי ישראל לא נכנסים למשוואה. הם חלק מהבעיה בדיוק כמו שערביי הגדה הם חלק מהבעיה. כל עוד השמאלני לא מודה בטעותו האינטלקטואלית אין לוותר לו על נקודה זו.
2.
פינוי התנחלויות כדי לשמור על ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית". כאן צריך לשאול את השמאלני מהי כוונת המחבר. 99% מהשמאלנים, כאשר הם אומרים "יהודית ודמוקרטית" מתכוונים למדינה בעלת רוב יהודי וקצת סממנים יהודיים (דגל ישראל, התקווה וכו') אך בזה נגמר הייעוד היהודי. כל מה שנותר לזהות של המדינה הוא החלק "הדמוקרטי". זאת אומרת, מדינה מערבית ליברלית הנשענת על יסודות הנצרות המערביים. בפועל מה שקורה זה שהמדינה אינה דמוקרטית בעליל (האליטה אוכפת בכוח את הערכים המערביים - רוב אזרחי המדינה מעדיפים ערכים יהודיים) ויש לה רק מסווה חיצוני מזויף חסר כל משמעות של המושג "יהודית". או במילים פשוטות, הם רוצים את מדינת היהודים המחקה את אירופה וארה"ב.
3.
הכיבוש. טוב. את הדמגוגיה של המילה הזאת כבר כולם מכירים. למרות זאת, אני מציע לימין לאמץ מושג זה וכל פעם שמעלים את המילה "כיבוש" יש להזכיר שהתקשורת, מערכת המשפט, מערכת הביטחון, האקדמיה, מוסדות התרבות, ואיילי ההון כולם "נכבשו" ע"י השמאל ואנו הציבור הימני כבולים ע"י מוסדות אלה. הפלשתיני אולי תקוע כמה שעות ביום בין כמה מחסומים אך כשהוא מגיע לביתו הוא חופשי. אנו מדליקים טלוויזיה – רואים שמאל. מבקשים צדק בבית המשפט – מקבלים שמאל. נלחמים במלחמות של השמאל – ע"פ קודים של השמאל. באוניברסיטה – מקבלים הרצאה מאיזה שמאלני. בקיצור, יש פה טרנד מאוד ברור.
4.
להילחם בטרור תוך שמירה על צלם אנוש. התשובה לקודים מלחמתיים של השמאל צריכה להיות ברורה מאוד וחד-משמעית. קודם כל, צריך להבין שלסכן את חיי חיילינו על-מנת לחסוך בחיי אזרחי האויב הוא
פשע מוסרי. מערכת ערכית שכזו מעידה בדיוק ההיפך מצלם אנוש. מי שמעדיף להיהרג במקום לחיות, ועוד ע"י מישהו אכזרי שתוקף אותו בצורה לא מוסרית ,הוא אדם שאיבד את המצפן המוסרי שלו. מי שמכריח אותנו להיות אכזריים במלחמה ולקחת חיי אזרחים של האויב הוא האויב עצמו. בגלל טקטיקת הטרור של אויבינו אין אנו צריכים "לוותר" לו, הרי זאת בדיוק כוונתו. חייל שמקבל פקודה להיכנס לתנאי מלחמה לא הכרחיים רק בגלל קודים "מוסריים" צריך להגיד למפקדו: "קח את הנשק שלי - אני הולך הביתה".
5.
כוח צבאי לא עוזר, אי-אפשר לנצח את הטרור בכוח. אז קודם כל זה נכון מאוד.
כי אנו לא נלחמים נגד טרור. טרור זאת רק שיטה. טקטיקה מלחמתית. מי שנלחם נגדנו זה אויב ברור מאוד העשוי מבשר ודם. הטרמינולוגיה המערבית הקוראת לאויביה "טרוריסטים" שבויה בקונספצית ה"פוליטיקלי קורקט" מפחד של האויב האמיתי הניצב מולנו. בתחילת דרכה של הציונות, האויב העיקרי היה הלאום הערבי ולכן בתור תנועה מערבית-לאומית הציונות לא התקשתה (מבחינה מוסרית) לגבור על אויביה. היום האויב כבר הפך למורכב יותר מכיוון שהאויב הפך לדתי יותר – מוסלמי יותר. זה מי שתוקף אותנו כיום, האיסלאם. מדינת ישראל המנסה ליישב מלחמת רוח ע"י פתרונות ריאליים וחומריים פשוט תפסיד את המלחמה. צה"ל נשלח שוב ושוב לפעולות שתכליתן "הגיוניות" בתודעה מערבית אך מנותקות מן המציאות המזרח-תיכונית-איסלאמית. בגלל זה נדמה לשמאל שפתרון צבאי לא יכול להתמודד מול הבעיה. השמאל מנסה להיות יצירתי עם פתרונות אך חוטא למטרה כל עוד הוא לא מבין מי האויב הנמצא מולו.
6.
קפיטליזם חזירי. האמת היא שהקומוניזם, נאציזם וגם פאשיזם פעלו כלכלית תחת מערכת סוציאליסטית. למעשה, לנאציזם היה לבטח קשה לעלות אילו גרמניה לא הייתה פונה לסוציאליזם מספר עשורים לפני 1933. גם ארה"ב לא הייתה יוצאת ממשברה של 1929 לולא מלחמת העולם השנייה (תוכניות שונות בעל גוון סוציאליסטי נוסו ע"י ממשלת רוזוולט). כלכלה סוציאליסטית לא רק שלא תביא כלכלה משגשגת אלא גם
בהכרח תגרום למערכת הדמוקרטית לקרוס ולמערכת דיקטטורית לעלות במקומה. אין דרך אחרת לקדם תוכניות ריכוזיות ע"י הממשל מלבד הדרך הכוחנית. מעבר לחוסר המעשיות של סוציאליזם הרי שסוציאליזם היא שיטה לא מוסרית. ריכוז השליטה של המשק ע"י הממשל מנוגד לדרכה של התורה המצדדת בשוק חופשי ורואה בקניין אישי מעלה מוסרית.
7.
הבג"צ הוא המעוז האחרון של הדמוקרטיה בישראל. אז מדוע ריבונו של עולם אף אחד לא נבחר שם בצורה דמוקרטית? הבג"צ הוא אולי המעוז של מר"צ הנלחם בחירוף נפש על ערכים נוצריים נאורים המאפשרים הרג של יהודים ללא היכר, אך דמוקרטי? ממש לא. מעבר לערכים המעוותים אותם הבג"צ מייצג, הוא חורג ללא הרף מסמכותו המשפטית בהשפעה פרועה על החלטות הרשות המבצעת. אל נא נשכח שמערכת הצדק בישראל צריכה לבוא מרגש הצדק התרבותי-לאומי של היהודים במדינתם ולא של עולם "נאור" הנמצא במערב. אם תחושת הצדק הבסיסית יהודית לא מתאימה למיעוט הנאור השמאלני בארצנו, אולי כדאי שיבין שזה מה שהוא – מיעוט.
8.
ארה"ב קובעת את המהלכים, לא אנחנו. בצורה פשוטה צריך להבין שמי שאינו מכבד את עצמו שלא יצפה מאף אחד אחר לכבדו. אם נתעקש ונראה שיש לנו את צדקנו ואנו בוטחים בקב"ה, נראה את יחס האומות מתהפך. ברגע שנראה שאנו עשויים ללא חת, גם האירופאים וגם האמריקנים יבינו שיש לנו אינטרסים משלנו ואי-אפשר לקבוע לנו מהלכים מטורפים שיקריים. הרי שלא באמת אכפת להם אם לפלשתינים יש מדינה או לא. אנחנו אלה שדחפנו את רעיון שתי המדינות לעולם ובעקבות זה הלחץ עבר אלינו. אגב, מי שיעשה קצת מחקר היסטורי יגלה שלפני מלחמת ששת הימים (מהלך כוחני) לא קיבלנו שום סיוע מארה"ב. לאחר הסכמי אוסלו הסיוע האמריקני רק הלך ואזל לעומת מה שהתחלנו לקבל לאחר 1967.
9.
גם כשהימין עולה לשלטון הוא מבצע מדיניות השמאל. הסבר קצת יותר מורכב וארוך לטענה זאת הרי שהיא נכונה. לאחר קום המדינה, הימין בארץ מעולם לא פיתח אידיאולוגיה אלטרנטיבית לשמאל. מה כבר היה השוני המהותי בין בגין לבן-גוריון ב-58'? הציונות של השמאל וגם של הימין הייתה ציונות בונה וחיובית. היום, כשהמציאות השתנתה, השמאל שינה את מדיניותו. הימין אומנם איחר ועדיין אינו שם, אך כל עוד אין לו אלטרנטיבה הוא אכן מוצא עצמו עושה מה שהשמאל עושה. אז מה עושים? תסתכלו על נוער הגבעות. הם אלטרנטיבה ראויה.